Undressing at @bein.hatipot
📷 @alumah_
🧶 @yrdddmn
🫀 @ome.per
————————
We must create honest acts of hope and despair. Our action field is the reality, which under shock and apathy has become a synonym of hell. We found ourselves existing in a point of history, and in front of that have desired to become artists. The meaning of art making, a crucial contact with the world, is emptying out, but we’re drowning. Even without a noticeable systematic effort, we are infected by the self-censorship plague.
We want to acknowledge the fact that the artistic sources of money and power, including public funding, are a tool of normalisation and political de-radicalization.
Therefore we’ll say the following things:
Cultural events must be something else but oppressive territories that erase in their enjoyment any memory of resistance to the uprising fascism in Israel-Palestine.
Artists turn into another tool of narrative erasure by the lack of resistance - reduced to contents that don’t find any form to face the present, whilst celebrating the corrupt support they get from the system.
We’re blaming ourselves for that as well.
What’s the price of cowardice, of earning a living, of chronic lack of taking a stand?
In BETWEEN THE DROPS We won’t create art that withdraws to itself and avoids participation in the world. We want to collect actions that are possible to live and create through, to build alternative nets of mutual relying-on, to strengthen and deepen connections of solidarity and passion. To insist on sustaining emotional and spiritual life out of active wakefulness to reality, and to never let it paralyze and collapse us again. To acknowledge the ways in which we’re tangled and complicated in our society. To feel the full volume of pain while looking at it from the outside, holding it in our hands and giving it a form.
(…)
תנועה ונקודות חיבור בין הרכיבים בעבודה עם השם המסתורי והסוגסטיבי "אניח לציפורים לנקר את לבי", שמוצגת במרכז רוטשילד בתל אביב באוצרות @mayabamberger וגם @adilam_
מחר בשעה 11:00 יתקיים שם שיח גלריה בעניין התערוכה ובהשתתפותנו.
(תקעתי רישום בתווך בין המקל העומד ובין הקיר ופתאום הוא לא שם, אני מקווה שהוא לא אבד, מה קרה? אולי אוסיף משהו חדש כשאגיע לשם מחר)
צילום: @danielhanoch
עיצוב תאורה ומורל: @odedkqq
משתתפת מאתמול בתערוכה "רודפות" שאצרה @mayabamberger יחד עם @adilam_ ברגישות אינטנסיבית ובלקיחה עילאית של כל דבר בחשבון. החוויה שלי בתוך הדבר הזה הייתה כל כך כאוטית ורפלקטיבית באותו הזמן. אגיד בינתיים תודה לכל המעורבות בתערוכה ותודה גם לעופר שרצה שנספיק להגיע לרכבת ובכל זאת צילם את התמונות
תמונות וכמה קטעי טקסט מתוך המסה "התליין של המוזיאון", שחגה סביב הפירוק הצפוי של התערוכה של @avi_sabahhh במוזיאון תל אביב, "נוטה להישכח". טקסט שמושא הכתיבה שלו אמר שהוא הדבר הכי קרוב לנוכחות בלוויה של עצמו. עברו חודשיים מאז שהוא השתחרר לאוויר בחבטה אילמת של עץ נופל ביער ועדיין כולי תשישות ונימול ממילים. אני ממש מודה לאבי עצמו תודה עמוקה על הדבר הזה. תודה גם ל @litalmarc שערכה והוליכה את הפרויקט, ול @tal_broitman מתוך המוזיאון שעזר מאוד.
הייתי פורשת מהכתיבה בלי הליווי כתף אל כתף של @pardonka.xoxo תאומת נפשי ושל @shheimer שתיעדה בתעוזה את פירוק התערוכה בתמונות היפהפיות הנ"ל. שלושתנו משוטטות עד עצם היום הזה נבוכות ודרוכות בתוך הטקסט. ועוד שתי תודות משני הקצוות של הדבר ל @tamarperry על הצירוף "טקס שכחה" שאימצנו כשם הגיליון והתערוכה ול @inbalcohenor על העימוד הבהיר והמשמח של הקובץ שהצלחנו בסוף להדפיס.
***לינק בביו*** מה שנקרא למגזין המלא שהמסה שלי נמצאת בתוכו, לצד הטקסטים האחרים המומלצים של שאר כנופיית @sharav_shavur
