בית שמש. 13:50
אני קולט פטריית עשן ענקית ומחליט לנסוע לכיוונה ולהציע עזרה. הגעתי 4 דק' אחרי פגיעה ומצאתי את הזירה הקשה ביותר שיש- הכבאיות מגיעות ומנסות לכבות את האש, עשרות אנשי בטחון ורפואה כבר כאן ומעניקים טיפול ראשוני למעגל הרחוק של פצועי ההדף, שכובים וישובים, כולם מטופלים. אחרי חצי שעה מסוקים מגיעים, משטרתי וצה"לי- לוחמי חילוץ, חלקם עם ציוד הנדסי כבד, רצים כאילו אנחנו בדרום לבנון והכל כאן, בעיר הגדולה ליד הבית.. עשרות אנשים שבאו לעזור- דתיים חילונים חרדים עובדים זרים.. פתאום חבר מהפלוגה מגיע עם כפפות טיפול, נקיות לגמרי, פנים חתומות
"לא היה במי לטפל.. חלק בתוך המקלט, מקלט כמו האלה שהיינו בהם במטולה אחי, שאתה יורד עמוק במדרגות..ועדיין, נהרגו במקום".
זק"א מפנים עוד ועוד שקים.. כמה כאב. אברך מגיע ושואל-
" מה עם בית הכנסת? מה עם הספר תורה? "
הפעם לא נענו תפילותנו.
יהי זכר הנופלים ברוך.
ותודה לכוחות הבטחון והרפואה הגיבורים שהיו שם בהמוניהם כמו תמיד.
״מתיר אסורים״ נוגע סוף סוף במה שהיה בלתי אפשרי לדבר עליו בזמן משבר החטופים, האסון הכי גדול בימי חיינו.
הוא נותן עדות מבפנים על עולם שלם של יוצאי יחידות מודיעין, אנשי טכנולוגיה באזרחות, שברגע נדרשים לאירוע הבלתי נתפס הזה, מנסים לייצר בהירות בתוך כאוס, להבין מי חטוף, מי עוד חי, איפה כולם ואיך נלחמים באויב בתוך כל הבלאגן?
ואיך גם האנשים הכי מעולים ויצירתיים שיש, אם מגיעים מאותם מסלולים, מדברים באותה שפה וחולקים אותן הנחות יסוד, יכולים ליצור עיוורון קבוצתי עמוק - לפני וגם אחרי ה־7 באוקטובר.
הספר לא מחפש אשמים, להפך. הכוח שלו הוא ביכולת להחזיק הערכה עצומה לאנשים שפועלים במקומות האלה וגם נותן מבט מפוכח על המערכת ועל המגבלות שלה ברגע הכי קשה שידענו.
אנחנו זוכים לקרוא את העדות של יאיר רק בזכות העובדה שהפצע המדמם והפתוח הזה נסגר חלקית, ואחרון החטופים שב אלינו. וגם בגלל שהוא עשה בחירה אמיצה מאוד - לצאת מהשורה ולשתף באיך שהוא רואה את הדברים.
והוא רואה אותם אחרת.
ספוילר - הספר כתוב מעולה, זורם וקליל למרות הנושא הסופר כבד, וכבר נמכר בהמוניו. ואני מנחש כאן, אבל בימים הקרובים כנראה ינסו לקטלג אותו לבייס כזה או אחר, בעד או נגד. אז העצה שלי? קודם קראו אותו ואז תגידו מה דעתכם.
אוהב אותך אחי. זכות להיות חבר שלך, ותודה ששיתפת אותי בתהליך הכתיבה. ובעיקר תודה על השירות המדהים שעשית לעם ישראל. לך ולמשפחה היפה שלך.
"מתיר אסורים"
רוצו לקרוא
להשתבש לטובה.
עוד יסופר רבות בחגיגת הברית של רז,
על תהלוכת המשפחות שיצאה בשבת בבוקר מבית הכנסת
ובמרכזה 4 גברים סוחבים את כיסא אליהו הנביא במעלה רחוב נהר הירדן,
כי לא מוותרים על הסנדק הצדיק, הסבא ישי רחמים, שנתפס לו הגב ולא יכל להגיע לבית הכנסת שלו עצמו.
וזה בזכות נשים צדקניות, אמא אהובה שלי וגיסתי מליסה שאיך שהגיעו לבית הכנסת אמרו שחייבים לשנות את מיקום הברית לבית ההורים, גם אם זה אומר לשנות תכניות,
שהקידוש יתעכב, שהאורחים יעברו מקום, לא משנה, העיקר שכולם יהיו ביחד,
ואז איך בסלון הדירה הקטנה נכנסו 50 אנשים וכיסא אליהו אחד שטיפס במדרגות להכניס בברית אברהם אבינו את רז שלום יששכר, הרש"י הקטן שלנו.
ואיזה כיף שאין צילום בשבת והכל נשאר כמו זיכרון מתוק להעביר הלאה בעל פה מדור לדור.
ואגב נשים צדקניות, אשתי אהובתי שהביאה לנו את הפלא השלישי הזה, שהצטרף לאחיותיו הגדולות.
תודה על החיים שהבאת❤️
