הייתה לי עכשיו פגישה עם איתי, שהוא גם האוצר של הפרויקט הזה והוא נתן לי הרבה נקודות למחשבה שהרחיבו את העשיה הרבה מעבר למה שדמיינתי
מצד אחדכשאני מסתכלת קדימה זה מרגיש הרבה יותר שלם ומדויק וfine
ומצד שני ההבנה שזה כנראה מאריך את התהליך בערך בעוד שנה מכניסה אותי לאיזשהו מצב של חרדה כי אני עושה את זה כל כך הרבה זמן ולחיות את זה ככה כבר לוקח ממני איזשהו מחיר נפשי
ואני מרגישה ממש קרועה בין הרצון שזה יגמר כבר לבין הרצון לתת לזה את הסיכוי להיות הכי טוב שזה יכול להיות
כסף בא וכסף הולך
כאילו הולך הבנתם כמו נעליים ????
אחינעם אומרת שצריך לבזבז כסף כדי לפנות מקום לכסף חדש ואני בוחרת להקשיב לה כי זה נוח לי
כאילו נוח כמו נעליים הבנתם????
