.
הכל קרה מוקדם השנה - פסח הגיע בתחילת אפריל ומזג האוויר לא ממש יישר קו עם החג והתוכניות שהיו לחלקנו.
אפריל, אם הוא נפגש עם ניסן, הוא חודש משמח של התחדשות וחופש.
השנה, החודש שקדם לו היה סוער במיוחד.
לצד זה נתבקשנו להמשיך כרגיל, כי סערות מטבען חולפות.
בגדי הים שלנו הם סערה בפני עצמה.
איך להחליט מה כן ומה לא, איך לקחת מהעבר אבל שייראה מעכשיו ולעתיד, איך להקשיב לרחשי הסביבה אבל בסופו של דבר לרחשי הלב.
איזה צבעים, איזה גזרות, ואיך באתא רוצים לראות נשים ואנשים בבגד ים.
לעשות בגדי ים זה אולי היחס הכי לא מאוזן בין גודל הבגד לכמות המחשבה והפרטים שבו.
צילמנו אותם בבית עם גינה, מקום שבחודש מרץ היה המקום הבטוח שלנו.
גינה שהיא חלום - מהעבר, אולי מהעתיד - שהיא מושלמת דווקא משום שהיא לא.
״הגן שייך לזמן אחר, ללא עבר ועתיד; זמן שאינו מחלק את הימים לשעות העומס, הפסקות צהריים או האוטובוס האחרון הביתה.
לא צריך להיות מומחה כדי לדעת שגן הוא דבר שמצריך זמן, שעצים זקוקים לעשרות שנים כדי לגדול.
גינון הוא גם מעשה של אמונה בעתיד.״
מתוך “גנים בימי מלחמה” - תאודור צריץ.
בואו להשיק איתנו את הקולקציה
ביום שישי, 1/5,
בין 10:00 ל־15:00,
בחנות שלנו, רחוב רוטשילד 141.
@michal_harodi @omrirosengart @tomeralmoznino ninonino
איך מפיצים בשורה? מסעדנות, דת, הבסיס זהה.
| פרק 7 שחר סגל (מזנון | הסלון | צפון הברקסס) | ״מאחורי הצלחת״ עם גדי חן | עכשיו בכל הפלטפורמות וביוטיוב של אול אין
.
“מה היה קורה אם נשים היו שולטות בעולם” הוא שמו של פרויקט שיצרה האומנית יעל ברתנא בשנת 2016, במטרה לבחון אלטרנטיבות לסדרי העולם המנוהלים על ידי גברים.
הפרויקט WIW החל בשנת 2015 בעבודת ניאון שהוצגה במוזיאונים וגלריות שונים בעולם.
בשנת 2020 עשינו באתא טי־שירט המבוסס על העבודה. מעבר לזה שאהבנו את העבודה ואת השאלה שהיא שואלת, העיתוי היה מגפת הקורונה. פינלנד, נורווגיה, דנמרק, גרמניה, טייוואן וניו זילנד טיפלו במשבר הקורונה ביעילות ובאחריות, והמשותף לכולן היה כי נוהלו על ידי נשים.
שש שנים עברו מאז, ובמהלכן שוב ושוב עלתה השאלה בהקשרים שונים, כשבכל פעם חשבנו שהמציאות מתעלה על הדמיון, ולא שיערנו אילו שנים מטלטלות יעברו ועוברות עלינו.
מי שולט על מי, ולמה בכלל, הוא עניין סבוך ומטריד בכל מפגש אנושי.
״מה היה קורה אילו״.
מקווה שפעם נדע, או לפחות ננסה לראות איך יכול להיות אחרת.
יום האישה 03.2026
@yaelbartana
יולה גולד.
גדלה בתל אביב והתחילה לטפס בגיל 12.
היא מספרת שהטיפוס זה המקום הראשון שנתן לה מוטיבציה לדחוף את עצמה קדימה מנטלית, ופיזית.
״הקהילה והתנועה על הקיר פתחו לי עולם מלא בסקרנות שהרגשתי בו התפתחות ושייכות.
הייתי בנבחרת הנוער, התאמנתי במרבית שעות היום והשתתפתי בתחרויות בארץ ובחול.
ככל שעובר הזמן גם כך מערכת היחסים שלי עם הטיפוס מתפתחת, ולאחרונה גיליתי סקרנות מחודשת לאופי נוסף של עולם הטיפוס. הטבע.
הפרויקט הבא זה לטפס באביב בשוויץ ואחרי זה בקיץ לגלות סלעים ומקומות חדשים בארצות הברית.
בסוף זה הכול תירוץ לקפוץ על אחיזות וסלעים ודרך זה להגיע למקומות יפים״
@iota.softliving @isaacclimbing @atawearglobal o@elrunrose @mademoisellesarah llesarah @
יש לי הרבה סימני שאלה על העולם. מה אני צריך לעשות? מה אני רוצה לעשות? מה אני יכול לעשות? למה אני עושה מה שאני כבר עושה?
כשאני מתאמן אני מרגיש סימן קריאה שלא מחוברות אליו מילים, אבל הוא סימן קריאה״.
רום הירשמן.
המכון של הגר פיינר הוא מקום מעורר השראה וכך גם רום, אמן לחימה ששואף תמיד ללמוד להתפתח ולהתקדם. התמדה, עקביות, עקשנות ונחישות עד להשגת המטרה.
הגר פיינר אלופת העולם לשעבר, שנלחמה בזירות הגדולות בעולם ייסדה מקום שהוא ציון דרך בהתפתחותם של רבים מאנשי העיר.
רום לובש סווטשירט ארצי
עם דוכיפת שנסרגה בעבודת יד
מהקולקציה המשותפת של iota ואתא.
@iota_softliving@rom_hirschmann@nirithi@finer_boxing_club@elrunrose@mademoisellesarah
