![ ההספד:את מירי ניצחת איתי הכל.מירי שלי, אמא שלי, אחות של אמא שלי, שומרת אחותי, אהבה שלי, יפה שלי.איזו אישה. איזה אצילות, איזו עמידה זקופה, איזו דמות, איזו השראה, איזו חוזקה, זאת את אהובה שלי. את הדמות הראשית בסרט של החיים שלי.אומנם לא ילדת אותי פיזית, אבל ילדת אותי כל כך הרבה פעמים בחיים האלה, אמרת כל פעם שמישהו נכנס לסופיה ״זאת הבת שלי״ ואני עמדתי והסתכלתי עלייך בהערצה והרגשתי שאת אמא שלי. הגעת אלינו כמו מלאך והיית שם שהכל היה שחור חילצת אותי, את אמא שלי ואת אחים שלי, הצלת אותנו, את היית האור שלנו בקצה המנהרה, עם החיוך הכובש והלב הענק, מוכנה לתת לכל אחד מאיתנו כלייה.בזכותך אני מי שאני, בזכותך הנפש שלי נשארה בריאה, לא נתת לאף אחד להתקרב, לא נתת לאף אחד לפגוע בי, דיברת איתי רק על דברים טובים, סיננת את הרעשי רקע, כשהיית איתי הכל היה ורוד וטוב, עשית אותי מאושרת, היית מסתכלת עליי בשקט ובמבט אחד היינו יודעות הכל אחת על השניה בלי לדבר, סמכת עליי בעיניים עצומות, נתת לי להרגיש הכי חשובה, הייתי הבנאדם שלך, מילה שלך ואני טסה, לאן שתגידי ואיך שתגידי. בלי חפירות, האמת שלנו תמיד הייתה ברורה חדה וחודרת. את החצי השני שלי את הלב שלי, שהיינו ביחד תמיד היית אומרת לי ״כיף לי איתך לא צריך הרבה,היינו מאושרות מלהיות ביחד באותו החדר״.עשית כל כך הרבה בשבילנו כמשפחה,איך מסכמים חיים שלמים, את הנפש התאומה של אמא שלי, אתן סיפור אגדה, כל עשר דק סימסת לי במשך 25 שנה ״איפה אמא, אמא בסדר?״ ההקרבה שלכן אחת לשניה גרמה לי לגאווה, לימדתן אותי מזה אומר למות בשביל מישהו, לאהוב שזה כואב בגוף. אני הייתי שם לראות את שני הצדדים, שאמא הצילה אותך ושאת הצלת אותה, הכל נעשה בנתינה חסרת תקדים אתן מחוברות בנפש בנשימה. חלקתם כל דבר שהיה אפשר, ובסוף גם את המחלה הארורה הזאת, כי אתן נפש אחת טהורה שמחוברת מהמעמקים. ואת אמא- קראת לה כל כך הרבה, דברת אליה ישנת עליה התחננת שלא תעזוב אותך, אבל מירי צריכה לנשום, ולשמור עלינו מלמעלה, אין פעם אחת שנפגשנו והיא ולא אמרה לי ״ירדן תשמרי על אמא אני מתחננת״.תודה מירי, תודה שהיית לנו גם אמא וגם אבא. זכינו בך זכייה שאיפשר להסביר במילים. את היית הבחירה שלי ביום חתונתי ואת תהיי הבחירה שלי עד יום מותי, את ליווית אותי לחופה ותלווי אותי תמיד בכל צעד ובכל נשימה- הנשימה הזאת שכ״כ התאמצת בשבילה, הנשימה הזאת שריסקה לי את הלב. עכשיו את יכולה לנשום בלי כאב, לצחוק בקול רם, אני כבר מתגעגעת שכואב לי בעצמות. (המשך בתגובות)]()
ההספד:
את מירי ניצחת איתי הכל.
מירי שלי, אמא שלי, אחות של אמא שלי, שומרת אחותי, אהבה שלי, יפה שלי.
איזו אישה. איזה אצילות, איזו עמידה זקופה, איזו דמות, איזו השראה, איזו חוזקה, זאת את אהובה שלי. את הדמות הראשית בסרט של החיים שלי.
אומנם לא ילדת אותי פיזית, אבל ילדת אותי כל כך הרבה פעמים בחיים האלה, אמרת כל פעם שמישהו נכנס לסופיה ״זאת הבת שלי״ ואני עמדתי והסתכלתי עלייך בהערצה והרגשתי שאת אמא שלי. הגעת אלינו כמו מלאך והיית שם שהכל היה שחור חילצת אותי, את אמא שלי ואת אחים שלי, הצלת אותנו, את היית האור שלנו בקצה המנהרה, עם החיוך הכובש והלב הענק, מוכנה לתת לכל אחד מאיתנו כלייה.
בזכותך אני מי שאני, בזכותך הנפש שלי נשארה בריאה, לא נתת לאף אחד להתקרב, לא נתת לאף אחד לפגוע בי, דיברת איתי רק על דברים טובים, סיננת את הרעשי רקע, כשהיית איתי הכל היה ורוד וטוב, עשית אותי מאושרת, היית מסתכלת עליי בשקט ובמבט אחד היינו יודעות הכל אחת על השניה בלי לדבר, סמכת עליי בעיניים עצומות, נתת לי להרגיש הכי חשובה, הייתי הבנאדם שלך, מילה שלך ואני טסה, לאן שתגידי ואיך שתגידי. בלי חפירות, האמת שלנו תמיד הייתה ברורה חדה וחודרת. את החצי השני שלי את הלב שלי, שהיינו ביחד תמיד היית אומרת לי ״כיף לי איתך לא צריך הרבה,היינו מאושרות מלהיות ביחד באותו החדר״.
עשית כל כך הרבה בשבילנו כמשפחה,איך מסכמים חיים שלמים, את הנפש התאומה של אמא שלי, אתן סיפור אגדה, כל עשר דק סימסת לי במשך 25 שנה ״איפה אמא, אמא בסדר?״ ההקרבה שלכן אחת לשניה גרמה לי לגאווה, לימדתן אותי מזה אומר למות בשביל מישהו, לאהוב שזה כואב בגוף. אני הייתי שם לראות את שני הצדדים, שאמא הצילה אותך ושאת הצלת אותה, הכל נעשה בנתינה חסרת תקדים אתן מחוברות בנפש בנשימה. חלקתם כל דבר שהיה אפשר, ובסוף גם את המחלה הארורה הזאת, כי אתן נפש אחת טהורה שמחוברת מהמעמקים. ואת אמא- קראת לה כל כך הרבה, דברת אליה ישנת עליה התחננת שלא תעזוב אותך, אבל מירי צריכה לנשום, ולשמור עלינו מלמעלה, אין פעם אחת שנפגשנו והיא ולא אמרה לי ״ירדן תשמרי על אמא אני מתחננת״.
תודה מירי, תודה שהיית לנו גם אמא וגם אבא. זכינו בך זכייה שאיפשר להסביר במילים. את היית הבחירה שלי ביום חתונתי ואת תהיי הבחירה שלי עד יום מותי, את ליווית אותי לחופה ותלווי אותי תמיד בכל צעד ובכל נשימה- הנשימה הזאת שכ״כ התאמצת בשבילה, הנשימה הזאת שריסקה לי את הלב. עכשיו את יכולה לנשום בלי כאב, לצחוק בקול רם, אני כבר מתגעגעת שכואב לי בעצמות. (המשך בתגובות)
2 months ago
