Shir Gitelman

לפני 5 שנים, הגעתי לחדר הלידה והוכנסתי לחדר ניתוח… ביקשו ממני לבחור מהר מהר 2 שירים לפלייליסט, בחרתי את ״אור גדול״ של אמיר דדון ואת ״תתארו לכם״ של שלמה ארצי 🎶 מה-12.5.21 בשעה 12:26, אור גדול מאיר את חיינו✨ אנחנו לא מפסיקים להתפעל ממך בכל יום מחדש, מהידע שלך, מהחוכמה, מהחברותיות, מהסקרנות, מהיופי, מהאח הבכור שאתה, וגם מהיכולת שלך להתמודד בצורה כל כך בוגרת עם האובדן הנורא של דוד אורי שכל כך אהבת💔 אנחנו תמיד נהיה כאן בשבילך ונשב ביציע המעודדים של החיים, נפתור כל בעיה, נגשים כל חלום, נזיז כל מכשול, נרים את כל העולם כולו אם זה מה שדרוש… נחכה בחוץ, נחכה על הספסל, נעמוד על המזרון, נריע הכי חזק❤️❤️ אז קום תהיה כל מה שבא לך… כי בשבילנו אתה תמיד מלך העולם! אוהבים עד אינסוף אבא ואמא❤️ . (בתמונה האחרונה: תתארו לכם את החיים זזים אחורה וקדימה, מה שחסר שוב מתמלא, מה שהיה פתאום ישנו❤️‍🩹)

שרק תחייך כל החיים, זה כל מה שאני מבקשת 🙏🤞🏼 טקס חגורה סגול לבן בג׳ודו לאדם רפאל שלנו 💜🤍

⁨ אני לא צריכה את יום הזיכרון כדי לזכור את אח שלי הקטן והגיבור, אוריקי, הדוד האהוב של ילדיי, גיסו של בעלי ואחי אהובי, זה שהצטיין בכל דבר שרק נגע בו, והחוסר שלו מורגש בכל רגע ביום. אני זוכרת אותו בלב שלי יום יום, שעה שעה, ואין נחמה. אוהבת אותך ומתגעגעת לנצח 💔 . השלם השבור לעולם איננו שבע, השבור השלם מתבונן עכשיו מהתחלה⁩

⁨ ⁨ אורי שלנו נולד בפתח תקווה ביום שבת בשעה 07:07 בי”ד כסלו (27.11.2004) לפני חג החנוכה וגם מכיוון שפניו היפות והחכמות הפיצו אור גדול עת הגיח לאוויר העולם, נקרא שמו אורי- ילד צנוע, טהור, חכם, טוב לב, אוהב לעזור ומצטיין בלימודיו היה אורי שלנו. אורי התגייס לשייטת הצוללות בחיל הים, אולם לאחר כחמישה חודשים החליט שהוא רוצה לשרת בסיירת גולני בעקבות אחיו הגדול עוז. חדור בתחושת שליחות ומאושר מכך שהתקבל לסיירת החל אורי את מסלול ההכשרה הארוך, סיים כמצטיין צוות, יצא לקורס פיקוד - מ”כים וביקש לחזור ולהיות סמל בצוות שלו קרוב לחברים וללחימה. אורי לחם ברצועת עזה ולאחר מכן בלבנון שם נהרג בקרב חודשיים לפני שחרורו מצה”ל ונסיעתו המתוכננת לארצות הברית כמדריך מטעם הסוכנות היהודית. חבריו לצוות סיפרו לנו על סמל אורי שידע לשמור על איזון מושלם בין פיקוד עליהם כיד ימינו של המפק”ץ ליכולתו החברתית המופלאה לחבר, לגבש, להצחיק, להניע ולהוביל את הצוות קדימה, מפקדיו מספרים על סמל צוות מקצוען, איכותי, מצחיק ומוערך. בפנקסים שמצאנו בחדרו נהג אורי לרשום לעצמו נקודות לשימור ולשיפור ממתן משוב בצורה נכונה לחייל ועד להפקת לקחים בתחום המקצועי והכל מתוך רצון להשתפר כאדם, לוחם ומפקד. מאוד הומאני ופילוסוף שהושפע מהספרים ‘האדם מחפש משמעות’ ‘הבחירה’, ‘הזקן והים’ – ממש מלח הארץ עם נשק ביד וספר מתחת לזרוע📘 היה מאוד פעיל חברתית בבית הספר, חבר בנבחרת הכדורסל, השתתף לאורך השנים בשביל ישראל בכל המקטעים, סיים בהצטיינות את לימודיו, נבחר כמצטיין שכבתי בסוף כיתה יב’ ומאוחר יותר קיבל מצטיין משרד החינוך. אורי היה הילד האמצעי של המשפחה, בן אוהב לאמו ולאביו אשר הקפיד להתקשר בכל הזדמנות מכל מקום ולדרוש בשלומם, להתייעץ, לספר ולשתף. אח דואג, מסור, אוהב ואכפתי לאחיו עוז ולאחיותיו נועה ושיר. נכד אוהב לסבו אליו היה קשור מאוד ואהב לדבר איתו על הצבא ועל החוויות מהשירות. דוד אוהב שתמיד נהג לבקר את אחייניו עומר ואדם, להרים אותם, להשתולל איתם, לספר להם סיפורים ולהקדיש להם זמן, לא משנה כמה עסוק היה. אורי היה איש של אחדות, אהבה, קירוב לבבות וחיבורים בין אנשים. 🫶🏼 תהי נשמתו צרורה בצרור החיים, נתגעגע לנצח❤️‍🩹⁩⁩

״תזרום עם התהליך שאתה עובר פה, ותקבל אותו, תתגבר ותכיל את המצב בצורה בוגרת, תהיה פה בשביל מי שצריך לפני שאתה פה בשבילך״. זה המסר שאורי בחר לכתוב לעצמו במהלך הטירונות בצוללות, בתחילת השירות. זה כל כך מאפיין את אורי- להיות שם בשביל אחרים לפני שהוא בשביל עצמו. האדם הכי טוב בעולם, הכי נדיב, הכי מתחשב, הכי אמפתי, גיבור ישראל🇮🇱 💔אני כל כך מתגעגעת

יש שני סוגים של אורי כבר לא, יש אורי כבר לא טווח ארוך- אורי כבר לא ישתחרר, לא יטוס לארה״ב, לא יחזור בהפתעה, לא ילמד לפסיכומטרי, לא יתחיל ללמוד, לא יתחתן, לא יוולדו לו ילדים, לא נראה אותו מתפרפר אחריהם בסלון וגם אף פעם לא נראה אותו מזדקן. אורי כבר לא טווח קצר- זה כבר סיפור אחר לגמרי, אורי כבר לא יכתוב לי הודעה שהוא רוצה לבוא לראות את הפומפיקים הקטנים, לא ייכנס פה בדלת כשסושי נובחת עליו בטירוף, לא יפתח את הארון לחפש חטיפי חלבון של מקס ברנר, אורי כבר לא יגיד לאדם לאכול בלי קטשופ כי זה מגעיל אותו, הוא לא יושיב אותם עליו בזמן שהם אוכלים כדי שלא יהיה קוסקוס על כל הרצפה, הוא לא יישב על הרצפה ויבנה איתם במגנטים, הוא לא ישאל אותי מה הולך בעבודה וגם לא ידבר עם דני על המניות, הוא לא יפגוש אותנו בפיצה והוא לא יגיד לי מתי את מספרת את אדם ולא יגיד לעומר לתרגל עליו תרגילי ג׳ודו. הימים יעברו, השבועות יהפכו לחודשים ולשנים ולעשורים ואורי כבר לא. אורי כבר לא💔💔💔 . את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים ותן לנו לשוב ולראותו יותר מזה אנחנו לא צריכים💔

הערב כשתשבו לשולחן ליל הסדר, רגע לפני ההגדה והאפיקומן, תקראו בבקשה את הטקסט הזה, תספרו על גבורתו של סמ״ר אורי גרינברג ז״ל, אחי האהוב. אנחנו כבר לא נזכה לשבת איתו בשום חג או בשבת, אבל הידיעה שהוא יוזכר בכל רחבי הארץ מעט מחזקת אותנו. תפיצו, תשתפו, תזכרו אותו💔

אורי אהב לעשות חיקויים וידע לעשות אותם מעולה. הוא לא היה מתמקד בפוליטיקאים או במפורסמים אלא מחקה את מפקד המחלקה שלו, את החברים, לפעמים גם בעלי חיים. כנראה שלפעמים חיקוי של עז זה כל מה שצוות בפלס"ר גולני צריך כדי להרים את הרוח. *** יצאתי היום מביתו של ירון גרינברג, איש נעים ורחב לב שמדי פעם יוצא לי לפגוש במסגרת העבודה. רק לפני חודש וחצי סיפר לי על הבן הלוחם שלו, על תחושת הדאגה והגאווה ועל מאבקי הכוח שמתחוללים ביניהן. למרבה האסון ירון כבר לא דואג יותר. הדאגה נלקחה ממנו כשבנו אורי, היפה והחכם, נפל בלבנון. *** היה זה יום של גשם כשלוחמי הפלס"ר הגיעו לנחם את משפחתו של אורי עם בוץ לבנוני דבוק לנעליים. הם סיפרו להוריו על החבר שהיה הלב של הצוות, מישהו שמצליח להיות גם מנהיג אבל גם מצחיק. אחד שמחזיק את הראש של הצוות מעל המים, שהצטיין בכל דבר שנגע בו, אבל מעולם לא דבקה בו יהירות של מנצחים. *** כשירון ודורית הגיעו ללטרון לזהות את בנם שנפל הם זיהו שחיוך קל נשאר על פניו הקפואים והחיוורים. שמץ של שמחה קטנה התגנב לליבם שהתחוור להם שלמרות פגיעת הירי אורי נשאר יפה כשהיה. באצילותם, החליטו לתרום את קרניות עיניו. בתוך עלטת האבל, הם איפשרו לאדם אחר לראות. *** כשקמתי מהשבעה ירון ביקש ממני לדברר החוצה שאורי בנו, שגדל בפתח תקווה, לחם בלבנון כשמימינו חבר מכפר תפוח ומשמאלו חבר מערב אל עראמשה. זה בדיוק עם ישראל שאורי אהב. *** יצאתי מהבית בעצב גדול. על המלחמה הכואבת, על הילד שהלך- וגם על כך שלא זכיתי להכיר אותו. אורי גרינברג יהי זכרו ברוך

״עד אחרון המשגרים״, אתמול אחד החברים שלך סיפר שזה מה שהיית צועק ב״סלון״ של המוצב, לפני שיצאתם למשימות, זה גם מה שצעקת רגע לפני שיצאת למשימה האחרונה- השמדת משגרי הנ״ט המאיימים על יישובי הצפון. כשהראשון בצוות צעק שיש היתקלות, לא חשבת פעמיים, יחד עם חבריך לצוות התחלתם לתפעל ירי ולהשיב אש. כדור המחבלים פגע בך והרג אותך, הצלת את חבריך, אני לא יכולה לנקוב מספר מדויק, אבל מדובר בכמות גדולה של אנשים. זה כל כך אופייני לך- להיות יסודי, נחוש, אמיץ, להקריב את עצמך למען המדינה. אני כל כך גאה ושבורת לב להיות אחותו של סמ״ר אורי גרינברג ז״ל, גיבור ישראל. עד אחרון המשגרים💔💔💔💔🇮🇱🙏 . ״אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות מריעים להם כפיים, מלמדים אותם לנחות מורמים על נס הדגל, גאוות כל האזור רק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור״ 💔😭

תודה לך אבא שלי שבימיך הקשים ביותר אתה בוחר באצילות נפש לחזק ולהעצים את עם ישראל 🇮🇱 לזיכרו של סמ״ר אורי גרינברג ז״ל גיבור ישראל

אורי שלי💔כשהיית מרים את עומר ואדם, מחזיק אותם הפוך, משתולל איתם, אף פעם לא דאגתי, ידעתי שבידיים שלך לא יקרה להם שום דבר. כשהיית במשך שנתיים וחצי בעזה ובלבנון לסירוגין, נכנס ויוצא, מבצע משימות, סמכתי עליך, ידעתי שלא יקרה לך כלום. כשנכנסת ללבנון, לא דאגתי יותר מדי, ידעתי שאתה זהיר ומיומן, ושלאוריקי לא יקרה כלום. ואז… הגיע יום חמישי הארור, השעה 6:20 בבוקר, אני עוד ישנה, דני נכנס לחדר השינה, מתיישב על המיטה שלנו וקורא לי, אני מתעוררת, מתיישבת במיטה, והוא מסתכל עליי ואומר: ״אבא שלך התקשר, אורי נהרג בלבנון, באו להודיע להם.״ ועדיין לא דאגתי כי הייתי בטוחה שזו טעות! מה זה קשור אלינו בכלל? אולי הם מתבלבלים? ואז התקשרתי לאבא שלי, שמעתי את קולו והבנתי, אחי הקטן, אהוב ליבי, שצעיר ממני ב-11 שנים, זה שלעולם לא היה צריך לדאוג לו כי הוא תמיד היה זהיר, אחראי, שקול ומלא תושייה….. נהרג בקרב פנים מול פנים עם המחבלים הארורים בדרום לבנון, סמוך לליטני. ומאז אני דואגת, דואגת מהעלייה לקבר, מליל הסדר, מקבלת התחקיר, מיום הזיכרון, מיום העצמאות, מהיום שבו היית אמור לגזור חוגר. דואגת וכל כך מתגעגעת💔💔 ״שום דבר לא יפגע בי, שום דבר, לא אישה, לא כדור מחבלים, שום דבר ככה נשבעתי לאחי, לאחותי, להורים״

קצר וחטוף ושובר את הלב לחשוב שהוא תכף ידעך מבטו רק נפקח אך התחיל ללבלב - רק ניתן לי ותכף נלקח. ואת ואני היודעים ונורא הדבר שרק הוא לא - עד כמה קצרים החיים, החיים הקצרים שניתנו לו. נדיב ונסער ומכאיב קצר פה כל כך האביב.💔💔💔 איזה מזל שצילמתי אותך בלי ששמת לב בטקס סיום קורס של נועה נוצרת כל זיכרון וכל רגע איתך וכל כך מתגעגעת.