חברים, ידידים ומכרים יקרים,
יש רגעים שבהם מחול הופך למפגש חד־פעמי של גוף, מוזיקה, מילים, אור ונשימה משותפת.
משתפת כאן טריילר אמנותי קצר מתוך "בסה"כ" — מופע תיאטרון־המחול שלי ושל הלהקה, שחוזר לבמה בקרוב… ואנחנו מתרגשות מאוד לקראתו.
*נא ללחוץ על הוידאו לצפייה במסך מלא*
"בסה"כ" הוא דיאלוג אישי ופיוטי בין גוף לנפש, בין רנה הרקדנית לרנה המשוררת. ערב של תנועה, שירים וחפצים מהחיים — מונולוג וגם מקהלה, סיכום וגם התחלה חדשה.
אם מה שראיתם נגע בכם, בואו לחוות את היצירה השלמה על הבמה.
🗓 יום ו' | 19.06.26 | 13:00
📍 תיאטרון ענבל
פרטי רכישה בביו.
מחכה לכם באהבה,
רנה
——————————
*קרדיטים לסרטון*
"בסה"כ" - מאת רנה שינפלד
בביצוע: רנה שינפלד והלהקה – ג׳ואנה עופר, אילה יעקב, לנה ריקנר, דניז קליין, דורית כוכבי
איור: אילה מידן
תאורה: אלכס נוחם
הפקה: הראל קיי
עריכת וידאו: הראל קיי
צילומי וידאו: ירין יוסף, הראל קיי
מוזיקת הטריילר: הנדל, רנה שינפלד – ״היו לי כנפיים״
כל הכבוד לאיגוד אמני ישראל על ערב הוקרה שחיבר יחד את קהילת המחול הישראלית ברוח של יצירה, נתינה ושיתוף. היה ערב משותף ומלא אהבה למחול ולתרבות שלנו. נהניתי ושמחתי לקחת בו חלק.
תודה לכל העוסקים במלאכה ולמי שליווה ותמך בהשתתפותי.
ולכל מי ששאל והתעניין במופע שלי מלא – שימו ❤ !
פתחנו מועד חדש למופע שיצרתי, "בסה"כ",
יחד איתי ועם הלהקה:
יום ו' | 19.6.26 | 13:00
תיאטרון ענבל
מומלץ לשריין מקומות מראש.
מצרפת קישור בביו ומחכה לראותכם,
רנה
צילום: אהוד מלמד
@emi.israel
במסגרת מופע הוקרה לאיגוד אמני ישראל, תעלה רנה שינפלד עם קטע סולו חדש: "אמאדמה" - יצירה אישית, פיוטית ונוגעת, הנעה בין גוף, קול ורוח.
מצורף סרטון קצר בו רנה מברכת ומזמינה למופע 💫
הערב הייחודי, בהשתתפות להקות ויוצרי מחול מובילים, יתקיים ב:
📅 יום ראשון | 10.5.26 | 20:30
📍 מרכז דוהל, ת"א
מומלץ לשריין מקומות מראש.
נשמח לראותכם
כולי תקווה שלמרות התקופה המאתגרת, כולכם מחזיקים מעמד ושומרים על עצמכם. הלוואי שבקרוב נדע ימים שקטים יותר - של חופש, תנועה ונשימה.
ובתוך כל זה, מבקשת לפתוח חלון קטן של אור: רגע של אמנות, של התכנסות, של מפגש.
לכל מי ששאל, התעניין או לא הספיק להגיע - נפתחה המכירה למועד נוסף של המופע "בסה"כ": דואט פיוטי בין מילה לתנועה, ניסיון לגעת במהות הפשוטה והעמוקה של החיים.
עצם האפשרות לקבוע תאריך קדימה, להאמין שנחזור לרקוד ולהופיע עבורכם בחופשיות - נותנת לי תקווה.
הלוואי.
צהרי יום שישי | 17.04.26
תיאטרון ענבל, ת״א
קישור מקוצר לרכישה - בביו.
אפשר כבר עכשיו, דווקא עכשיו, להבטיח מקום.
נשמח מאוד לפגוש אתכם.
שלכם,
רנה והלהקה
צילומים מתוך המופע: אהוד מלמד
אני דואגת.
איגוד אמני ישראל (אמ"י) - הבית המקצועי שפועל למען כלל האמנים המבצעים בישראל, נמצא על סף סגירה.
לאחר יותר מ-65 שנה כשגרירת התרבות הישראלית בארץ ובעולם, ידוע לי עד כמה אמנות ותרבות חיוניות; עד כמה הן מרוממות את רוח העם, מחזקות, מרגשות ומעניקות תקווה. נוכחתי שוב ושוב בכוחן לעורר גאווה והשראה בכל מקום שבו הופעתי בעולם.
לכן ברור עד כמה חשוב ונחוץ הגוף שמאגד ושומר עלינו - האמנים המבצעים, הוותיקים והצעירים, המקדישים את חייהם לאמנות שביכולתה לעודד ולרפא.
לצד הערכה רבה למשרד התרבות על תמיכתו לאורך השנים, אני מבקשת מכל הלב: חדש בהקדם את התמיכה באמ״י ואף חזק אותה. שמירה על האיגוד חי ופועל היא אינטרס משותף של כולנו.
עולם התרבות שלנו יקר מפז. אסור לוותר על הבית שמגן עליו.
תודה לכל מי שנרתם ושאכפת לו.
רנה
תודה לרימונה שריג על הביקורת הנפלאה.
מצרפת כאן להנאתכם, עם קולאז' תמונות מתוך המופע:
"רנה רוקדת את חייה; רנה המשוררת רוקמת את פניני שירתה בתנועותיה על הבמה.
עולם שלם ניצק בגוף המתנועע, כל תג ותג, כל שריר, כל איבר, כל הבזק של מבט, כל הבעות הפנים המתחלפות - כל ההוויה הזורמת שם על הבמה היא קסם אחד ענק. קסם שמחליף אורות וצבעים.
הטבע החי מצטרף לחגיגה: פעם זוהי הרוח המחליפה גווניה; ופעם העננים השטים במרחבים; ופעם המים הזורמים מפכים בעוז, בעוצמה אך גם בשלווה של אחרי הסערה; העלים שבשלכת צונחים לאדמה מכסים את רנה והיא משחקת איתם, בולעת, גומעת, מתמסרת... ויש גם מעולם הדומם שקם לתחייה כמו הכסא שרנה משחקת, מתפתלת בתוכו בשעשוע מקסים, ופעם זה הספסל עם אין סוף וריאציות. בדים שנפרשים בחן, החבלים... פחים ושיער, מקלות ובלונים, לכל דבר יש משמעות; יש הומור, יש ריקוד, ישנה שמחה, יש התגלות. יש עניין לעסוק בו. ישנו זיכרון והתחדשות. ישנן דמעות ושחוק; כעסים ורוגע; שניות של יאוש ותקווה;
מתקיים ויכוח ולצידו שתיקה. עולם שלם של ניגודים המשלימים זה את זה ומכילים זה את זה בהרמוניה, בחן, ביופי, בטבעיות כמעשה אריגה מופלאה של מרבד החיים.
יישר כוח לרנה וללהקתה. תודה על ערב מהנה, מרגש, מחכים, מרתק שלא יישכח. ערב שיצטרף ויהווה פרק נוסף בספר החיים של רנה ושל כולנו כצופים וכאוהבי מחול.״
(רימונה שריג, על המופע "בסה"כ" - תיאטרון מחול רנה שינפלד, 30.01.26)
חוויה נוגעת ומרחיבת לב בסוף השבוע האחרון, עם מופעי "בסה״כ", הערב החדש שלי, שעלה בתיאטרון ענבל וכלל בכורה לסולו ויצירה טרייה ללהקה.
תודה גדולה לכל הקהל שהגיע ופרגן.
התרגשתי ושמחתי ליצור ולהופיע עבורכם.
תודה מעומק לב לכל השותפים למסע -
על הבמה ומאחורי הקלעים,
שעמלתם, הארתם והבאתם מכישרונכם הרב להרמת הערב:
איור: אילה מידן
הלהקה – רקדניות יוצרות: ג׳ואנה עופר, אילה יעקב, לנה ריקנר, דניז קליין, דורית כוכבי, כנרת הררי
מפיק ראשי תיאטרון מחול רנה שינפלד, עורך מדיה ומנהל ההצגות: הראל קיי
צוות תיאטרון ענבל - מנכ״לית: נעמה קוטנר | מנהל אמנותי: ברק מרשל | מנהלת אולם: שליו פרץ | וכל הסדרנים
עיצוב תאורה: אלכס נוחם
סאונדמן: אילן שלום
ייעוץ מקרנים: לוסטיג הקרנות וידאו
עיצוב גרפי: אגי בנדק
ואחרונים חביבים – החפצים הרבים שהופיעו יחד איתנו, חבריי לדרך.
המסע נמשך - בגוף, בקול, ובמה שנשאר אחרי...
מתרגשת מאוד לקראת המופע החדש, מחר ומחרתיים!! סולו שלי + יצירה ללהקה. מי שעדיין לא שמר מקומות, כדאי להזדרז. תהיה חוויה מיוחדת… מחכים ומחכות לראותכם 💜
צילמה את הלהקה המקסימה: אגי בנדק
מקסימות שלי. איזה רגע של חיבור ודיוק.
הלהקה בחזרות לערב החדש שיעלה בתיאטרון ענבל.
חמישי-שישי | 29-30.01.26
בתמונה: קטע מתוך היצירה שבו אנחנו רוקדות עם חוטים.
אותו מבנה ואותם חוטים שליוו אותי כבר בסולו הראשון שיצרתי ב-1979, כשעזבתי את להקת בת-שבע ויצאתי לדרך עצמאית עם החפצים שלי. רק שהפעם לא סולו, אלא סקסטט.
החוטים מסמלים עבורי היום נהי שקט על התקופה. הנשים הן אלו שנושאות את הקול הזה בגוף. הן מבקשות, בלי מילים, שייפסקו המלחמות. 🕊
בואו לחוות. קישור בביו.
צילום: אגי בנדק
חבריי, ידידיי ומכריי,
את הריקוד החדש קיבלתי במתנה ליום הולדתי.
"בסה"כ" הוא מעין וידוי, חשבון נפש, ניסיון להבין את החיים לעומק. דיאלוג פיוטי בין שירה למחול, בין מילה לתנועה, דו-שיח בין רנה הרקדנית לרנה המשוררת.
"היו לי כנפיים, יכולתי לעוף" אומרת המשוררת רנה, והרקדנית רנה עונה לה. "איך אפשר לשמור את האור" שואלת המשוררת, ורנה ב' מגיבה. "עזוב את הגוף, קח רק את הנפש" אומרות שתיהן...
בפסקול מקבץ שירים שכתבתי והקלטתי בקולי, לו אני רוקדת עם 20 חפצים שונים מכל התקופות לעשות סיכום ביניים. כשאמרתי שזה יהיה סיכום, אנשים סביבי צחקו ואמרו: מה פתאום סיכום. אז קראתי לריקוד "בסה"כ". ולא סיכום.
ביצירה יש שיתוף פעולה מרגש עם העולם האמנותי של המאיירת המוכשרת אילה מידן, נכדתי. אני אמנם רוקדת כאן ועכשיו, אך תמיד שייכת לחלל הרחוק, בעבר ובעתיד ובמרחב הפתוח. היא כמו מייצרת עבורי מרחב נוסף למחיה. עוד סיבה לכך שהחיבור בינינו כל כך טבעי.
את החלק השני של הערב החדש מבצעת הלהקה - שש רקדניות, בו אני ממשיכה את הדו-שיח, הפעם בין המשוררת רנה והרקדניות היוצרות. בריקוד מתפרץ כאן הכוח הנשי והאישי יחד עם ביקורת על התקופה: מחאה, קינה, יומיום, הומור ונקודות אור.
"אז מה אם את מרגישה מרומה", "זה לא השעון על היד ולא השעון על הקיר, זאת את", "מה זה נפלו פנייך", "את יודעת, את יכולה"... שאלות ותשובות, ויכוח, כעס, תוכחה, עידוד ותקווה.
זהו תיאטרון מחול עם מקבץ שירים וחפצים - שהם חבריי לדרך וגם סמלים של התקופה, של גוף ונפש, של צחוק ודמעה. ערב שהוא גם מונולוג וגם מקהלה, גם סיכום וגם התחלה.
📍 "בסה"כ" | 29-30.01.26 | חמישי ערב ושישי צהריים | תיאטרון ענבל, ת"א
🎭 קישור לרכישה בפרופיל
בואו לראות.
בסה"כ - זה נוגע בלב.
רנה
