השחקניות והבימאית שלנו עושות סדר בסיפור העלילה שמבלבל את כולם כבר מאות שנים.
אבל כדי ממש להבין את העלילה המטורפת הזו ששייקספיר רקח - תצטרכו לבוא להצגה 😈
״הלילה השנים-עשר״
הצגה ראשונה : 3.5.2026
כרטיסים באתר תיאטרון ״הבימה״
קוד הטבה מיוחד: 2807
צילום ועריכה: שיר מוסן
״הלילה השנים-עשר״ - כפי שמעולם לא ראיתם.ן!
🎭💅🏻👑
רגע לפני ששחקניות ״הלילה השנים-עשר״ נפרדות מחדר החזרות החמים ועוברות לבימת אולם רובינא- תפסנו אותן לספר קצת על חווית העבודה בחדר החזרות .
הצגה ראשונה : 3.5.2026
כרטיסים באתר תיאטרון ״הבימה״
קוד הטבה מיוחד: 2807
🫶🏻👄😜
צילום ועריכה: שיר מוסן
אתמול עלינו עם ההצגה ״מעגל הגיר הקווקזי״ בהבימה.
המשפט שסוגר את ההצגה, “ובידי מי נפקיד את ילד המחר”, תמיד תופס אותי חזק בבטן.
וכשהילד שמשחק איתנו אמר אותו בטכני בפעם הראשונה על הבמה, הדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת.
בתור אמא, זאת מחשבה שמלווה אותי כל הזמן.
האם הילד שלי מוגן ואהוב? מוקף באנשים בעלי דרך ארץ וערכים טובים בעולם הזה.
הבוקר, אחרי מאבק לא קטן בגשם,
כשיד אחת אוחזת במטרייה הענקית של ה AM:PM
ויד שנייה שמנסה לא להפיל את יאסי,הגענו לגן.
כשנפתחה הדלת, הוא מיד קפץ מהזרועות שלי ורץ לתוך המבנה. עשיתי צעד אחד פנימה כדי להבין לאן הוא ממהר כל כך, ופתאום הוא והגננת יצאו לקראתי עם עציץ פרחים.
מחווה קטנה ופשוטה, אבל ממש לא מובנת מאליה, שאומרת
אנחנו יודעים שלא היית כאן כמו תמיד
אנחנו שמחים בשבילך
ואנחנו כאן בשבילו.
מחזקים ומחזיקים את הקשר שלכם ושלנו.
כמה נעים וטוב, במיוחד ביום קר ואפור שכזה, לדעת שאת ילד המחר הפרטי שלך השארת בידיים אנושיות וטובות❤️
#ילדים #אמאעובדת #פרחים #onelove❤️
״משוואה לא מאוזנת״
מדברים על שביתה ביום ראשון.
שוב המורים, שוב אנשי החינוך — אלה שנושאים את הדור הבא על הכתפיים — מבקשים לעצור רגע.
לא כדי לפגוע, אלא להזכיר שיש גבול לשחיקה.
אבל שוב עולים הקולות הרגילים:
“זה לא הזמן”, “לא עכשיו”, “לא במלחמה”.
כאילו יש זמן נוח לתקן עוול.
כאילו שביתה היא הבעיה — ולא הקריאה הכי צודקת שיש.
בזמן שמישהו מנסה להזיז את המשוואה — כולנו מתעקשים להמשיך כאילו שום דבר לא עקום.
3.307% — מספר קטן על נייר גדול.
קיצוץ שמרגישים עמוק בכיס של אנשים רגילים, בזמן שהלב כבד והעיניים דומעות. ידיים סמויות לוקחות מאלה שכבר נתנו הכול.
המורים מלמדים בכיתות צפופות עם שכר הולך ונחשק.
האחיות מחזיקות חיים כשהמשכורות לא מחזיקות את החודש.
הפועלים בונים מדינה בגוף כואב ובנפש דואבת.
ובאותו רגע ממש, בחדרים סגורים, מחליטים להעניק עוד — למי שכבר יש.
בישיבות מוצלות מאור השמש ומעין הציבור, מדברים על “השוואת שכר” — צמד מילים שנשמע כמו צדק.
“כמו השופטים”, אומרים בקול רך, כאילו זה מובן מאליו.
אבל למה תמיד מביטים למעלה, ואף פעם לא למטה — אל העם?
במסדרונות השררה, שם הכוח זורם כמו נהר שקט, מדברים על “הוגנות” ו”איזון” — בזמן שהכף נוטה לצדם.
ובחוץ, במציאות היום יומית הקשה והכואבת, האם החד־הורית תוהה איך תשלם שכר דירה החודש.
“זמן מלחמה דורש הקרבה” — המנטרה חוזרת כהד נצחי.
אבל ההקרבה היא תמיד של אותן פנים, אותן ידיים, אותן נשמות.
חותכים בחינוך ילדינו, בבריאות הורינו, בתקווה של כולנו.
אך כשמגיעים לשכר של המחליטים — פתאום יש סיבות מיוחדות.
המורה מנגבת דמעה חרישית כשהיא מתקנת מבחנים בלילה.
האחות מחבקת קשישה בודדה במחלקה עמוסה מדי.
הפועל מביט בבניין הגבוה שהקים ויודע שלעולם לא יחיה בו.
וכולם שומעים: “אין ברירה” — כשלאחרים יש בחירה חופשית.
בין המילים היפות למעשים הכואבים, בין ההבטחות המתוקות למציאות המרה, בין נאומים על שיוון לאי השוויון הזועק מכל פינה. שם נמצאת האמת הקשה והכואבת: מי באמת נושא בנטל.
בחזית, בנינו ובנותינו מקריבים את שנות נעוריהם, ויש שמשלמים בחייהם. חלקם עודם שם — חטופים, ממתינים לישועה, נלחמים על צלם אנוש בשבי שלא נגמר.
בבית, משפחות קרועות מתמודדות עם חלל שלעולם לא יתמלא.
ובאותה שעה ממש, באולמות מרווחים ומהודרים, דנים בתוספות שכר. שני עולמות שלעולם לא ייפגשו, אך חיים תחת אותם שמיים בוכים.
במדינה שבה האזרח הפשוט סוחב את המשא הכבד ביותר, התמונה ברורה וכואבת:
יש מי שנותן את הדם, ויש מי שגובה את המחיר.
#משרדהחינוך #שביתה #צדק #מורים
ליאל ואני,
את ליאל הכרתי בזכות הילדים שלנו, שהיו יחד בגן והתחברו מאוד מהר. האמת שהשם הראשון של חבר/ה מהגן שעמנואל אמר היה ליה. הבת של ליאל.
באחת השיחות שלנו מחוץ לגן ליאל סיפרה לי שאחרי הלידה של ליה היא פרשה מהייטק והלכה בעקבות התשוקה והאהבה שלה לצילום. ״וואלה?״ אמרתי בפליאה. ״כן, אני רוצה להגשים את עצמי, ולהראות לילדה שלי שאני הולכת אחרי החלומות שלי״
״את מלכה!״ אמרתי
״האמת שאשמח לצלם אותך״ היא הוסיפה
מפה לשם שנתיים ניסינו לקבוע ולא צלח. נכנסתי להריון, ילדתי, פרצה מלחמה אבל לבסוף הצלחנו! ואיזה כיף שהצלחנו.
פגשתי אישה סופר מקצועיות ורגישה, שעושה את הדברים בתשוקה, בנעימות ובהמון סבלנות. אישה שיודעת לגרום לך להרגיש בנוח מול המצלמה. מרוב שנהנו בסטודיו והיה כיף לא הרגשנו איך הזמן עובר לו.
אז תודה ליאל שהעלית את הרעיון. ואיזה כיף שזרמתי!
אין ספק שצדקתי. את מלכה ❤️
#נשים #חברות #אמהות #העצמה #צילום #בוק
אתמול זכיתי בפרס השחקנית בפסטיבל ירושלים לקולנוע. בתחרות חג׳ג׳ לקולנוע ישראלי. ואין מאושרת ממני!
תודה לשופטים שבחרו בי, וראו את איריס שלי בעיניים טובות ואוהבות וקיבלו אותה בלב פתוח.
הנה חלק מהדברים שאמרתי אתמול על האנשים היקרים האלה שבזכות האהבה, הנתינה והכישרון האינסופי שלהם איפשרו לי להיות האיריס שחלמתי🌺
אופיר ראול גרייצר יקיר ליבי, מה אגיד ומה אומר אין מילים מדוייקת מספיק לתאר את דעותיי עלייך ואת גודל האהבה והערכה שיש בתוכי בשבילך.
תודה שהענקת לי את איריס. תודה שהאמנת בי. תודה שראית בתוכי את הפצעים שביקשתי להסתיר. ובעדינות מופלאה עזרת לי להשיל מסכה ועוד מסכה עד שהייתי לגמרי נוכחת.
תודה שרק האומנות מעניינת אותך וכל דבר אחר הוא שולי. תודה שאתה אדם, למרות הכישרון האדיר שלך אתה נשאר אדם לפני הכל. וזה מה שמייחד אותך כל כך. זה מה שהופך את היצירה שלך לאנושית ונוגעת.
תודה שהענקת לעולם הזה ולנו את אמריקה. אני כל כך גאה להיות חלק מהיצירה המופלאה הזה שיצרת.
ואין ספק שזה פרס בשבילי ובשבילך כי את הדרך צעדנו יחד חיבור קוסמי של נשמות, ומבחינתי אתה תקוע איתי- תרצה או לא תרצה לכל החיים.
תודה ענקית שהענקת לי שני פרטנרים אדירים!!!
מיכאל מושונוב, שחקן נשמה! פרטנר מהחלומות שלי. שכבר הפך לאח שלי. אני כל כך מעריכה אותך ומודה לך על כל רגע שלנו יחד על הסט ומיחוצה לו. אתה כישרון אדיר ונשמה יפיפיה. זכיתי שתהיה לי לאלי.
עופרי ביטרמן- יותמי, תודה על הדרך. תודה על השחקן שאתה. תודה על ההתמסרות. שכל הזמן העלית לי חיוך על הפנים והיית בנתינה אינסופית!
לילו גולדפיין- יקרה שלי. אני לא אשכח את הרגע הזה, על הסט של שרוכים כשאני עשיתי תפקיד קטנטן. ואת ראית אותי במוניטור בפעם הראשונה ומיד באת ואמרת ״מי את? המצלמה כל כל אוהבת אותך.״ מי ידע אז שעוד כמה שנים תלהקי אותי לסרט שבזכותו אני עומדת כאן היום. אני אוהבת אותך!
איתי תמיר- תודה על האהבה העמוקה שלך לקולנוע. תודה על זה שאתה מאמין באופיר. תודה שבחרתם בי. תודה על הערכים שלך. על החוכמה והידע. אתה איש מרתק.
ואחרונים אבל יקרים לי ביותר-
אריאל רזניק. אישי אהוב ליבי, זה שבנינו יחד בית ויצרנו יחד חיים. תודה שאתה לצידי, עקשן, מצחיק, חכם, טיפש כשצריך ובעיקר לא מתפשר לא מתפשר על כלום. לא על החיים לא על עצמך ולא עלינו! אני כל הזמן לומדת ממך. ורק רוצה עוד. זכיתי בך.
ואחרון חביב שהגיע אליי במתנה בסוף הצילומים- עמנואל גוז׳ף רזניק. ילד שלי. לקבל את הפרס הזה היום כאמא שלך מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה תודה שבחרת בי.
הגיע הזמן שנפסיק להאשים את עצמנו.
לאף אחד אין זכות להרים עלינו יד, לצמצם אותנו ולהגיד לנו שאנחנו לא יכולות. כי אנחנו יכולות הכל.
@politically_corret תודה לכן על היוזמה המבורכת ושנתתן לי את הזכות לקחת חלק.
#הייתישם
#דילאלימותנגדנשים
#העצמהנשית
#אניכאןבשבילך
יום הולדת 30, או כמו שאמא שלי אמרה הבוקר
מזל טוב את בת 3 ילדת שמש שלי. (נולדתי בזריחה)
אז כן לפעמים מרגישה בת 3 לפעמים מרגישה בת 60 זה כנראה חלק מהעניין.
הרבה שאלו אותי איך אני מרגישה עם זה (בעיקר הפסיכולוג שלי) אז האמת היא שאני מרגישה מבורכת.
מלאת הכרת תודה ואהבה על הכל.
על כל מה שיש ועל כל מה שבדרך.
על כל מה שהיה או לא היה
וגרם לי להיות האישה שאני היום.
תודה על האנשים הטובים היקרים והיפים בחיים שלי שעוזרים לי להשתפר כל יום עוד קצת.
ותודה על האהבה של החיים שלי שגרם להכל להיות הרבה יותר קל ונעים במסע הזה שנקרא חיים.
ואיך שהוא הצליח לארגן לי יום הולדת מהסרטים.
חג שמח 🙏🏾❤️
להיות אישה עם חזה, תחת, דעות, חלומות ורצונות, זה לא דבר פשוט. כן גם בשנת 2020 ראה ערך בוקי נאה למה לעזעזאל מישהו נותן לאדם הזה במה?!. פרשת איי נאפה, הרצח המזעזע של מיכל סלע, אין ספור נשים שנרצחות על ימין ושמאל, מכרי אלימות במשפחה שמעט מידי מהם צצים כל כמה ימים על גבי העיתונים ועל מסכי הטלוויזיה והסמרטפונים שלנו. נשים שלא מאפשרים להן לשיר על במות ציבוריות, ראש ממשלה אחד שמרשה לעצמו לבטל אישה שמביעה את דעתה בהנף יד של ״את לא מעניינת״ , פרשה מזעזעת של ילדה בת 16 שכל ״חטאה״ היה שרצתה לחוות את הנעורים ולרדת לאילת כמו כולם להנות ולחיות וכן היא שתתה וזה בסדר וגם אם היא פלירטטה זה בסדר. הדבר היחיד שלא בסדר זה מה שקרה באותו החדר והתור המבחיל שהשתרך לו במסדרון כדי לבצע את הזממה . התעלמות גורפת של הרשויות והשלטון מהתחתית בה אני נמצאים כחברה. ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד אבל די לא עוד!
להיות אישה זה לא אומר להיות חפץ, כלי עזר להשיג את מבוקשכם. הגיע הזמן שתפסיקו להגיד לנו משפטים כמו ״קול בערווה אישה״ ״תצנעי״ ״אל תלבשי את זה ואל תלבשי ככה״ ״תהיי עדינה״ ״למה את דעתנית כל כך״ ״תזהרי שלא יחשבו שאת בעייתית״ ״תסלחי לו הוא לא התכוון״ ״את הבנת אותו לא נכון״ ״את בטוחה שלא פיתת אותו?״ ועוד אינספור משפטים שמחלחלים לנו מגיל ינקות. די לא עוד.
הגיע הזמן לחנך את הבנים שלנו להיות גברים, לא רק חיילים. להיות בני אדם שמכבדים נשים כמו שהם מכבדים את הנשקים שלהם ואת האחווה הגברית שלהם.
אל תשכחו חמודים בלעדינו לא הייתם, אנחנו אלו הנותנות לכם חיים.
ואתן נשים יקרות שלי השיר הזה בשבילכן כדי שתזכרו תמיד שאנחנו בעולם הזה בזכות ולא בחסד. אנחנו לא תופסות מקום. המקום נוצר לכבודנו❤️
אל תפחדי אל תפחדי אחותי
השמיעי קולך הראי את יופייך
ביתי הוא ביתך צעדי הם צעדיך
השמיעי קולך הראי את פנייך
כמוך גם אני לומדת את דרכי
כל יום עוד קצת מוצאת את עצמי
לא תלויה לא מפוחדת נוכחת קיימת
בזכות לא בחסד ברא אותך ברא אותי
אל תפחדי אל תפחדי אחותי
השמיעי קולך הראי את יופייך
בין יאוש לתקווה בין כאב לשמחה
ישנן נקודות אור יש מקום לאמונה
הרמי ראשך הראי לי את יופייך
תראי עולם שלם נוצר רק לכבודך
גם בחשיכה יש נקודות אור
פשוט צריך לבחור צריך לזכור
לא טוב היות האדם לבדו לא
לא בביתו לא בכאבו
אם לא את אז אני
אם לא אני אז את
אל תמנעי מבכי הכל קיים בך
אל תפחדי אל תפחדי אחותי
השמיעי קולך הראי את יופייך
#דילאלימותנגדנשים #העצמהנשית #כשאתאומרתלאלמהאתמתכוונת #מיכלסלה #איינאפה #ביבינתניהו #אחוותאחיות
@marcelopardo
רגע של הכרת הטוב. משפחה יקרה שלי. נשים יפות טובות חכמות וחזקות שלי. כל אחת דומה אבל גם כל אחת כל כך שונה ומיוחדת. תודה על היום המיוחד שיצרתם בשבילי. זכיתי! ❤
#familytrip #thewomeninmylife #girlspower #jerusalem #celebrating #thankful