טוב חיכיתי כבר חודשיים שיהיה איזה יום שמרגיש בסדר להעלות משהו כזה. אין כזה יום. היום הוא לא כזה יום. אז יאללה - בתוך הפיד המטורלל שהמוות והאימה רוקדים בו בלי סוף אני שנייה רוצה להגיד תודה רבה וכבוד ענק לאורן פולק שישב איתי שנתיים בחדר בלי חלונות והקשיב בסבלנות למיליארד טייקים והתגמש בדעתו מיליארד פעם ושמר על מידה מסוימת ומספיקה לגמרי של שלווה גם כשהאלבום סוג של התפרק לנו בידיים.
ובעיקר עשה סאונד כל כך יפה מההצבה של המיקרופונים ועד המיקס. סאונד של כבוד למוזיקה ושל כבוד למאזין וכבוד לעיקר על חשבון הטפל. באמת צריך שילוב נדיר של יכולת וכשרון ומצד שני ענווה גדולה מאוד כדי לעשות עבודה כזו.
זה לא יום ההולדת שלו סתם פוסט רגע להגיד תודה וסחתן שהפקת איתי את הדבר הזה. איך שנכנסתי לאולפן בפעם הראשונה יצאו ממני שני טייקים לשני שירים, לא זכרתי שאני יכול לשיר ככה. זה קשור ליכולת לעשות מקום. לתת לדברים להיות. זה קשור לסבלנות. הגעתי שם לאולפן לטוקטוק כולי אבוד לא יודע איך עושים מוזיקה. יצאתי עם אלבום שאני גאה בו ברמות. ועם המילה אח שנהייתה שם דבר אצלי בשנתיים האחרונות. תודה רבה אח.
שמח בשביל כל מי שעוד יעבוד איתו באולפן המדהים שם. איי'ל בי בק.
