מארזי “ארץ ופרי” | RANGOLI
יש פרויקטים שאני נכנסת אליהם ופשוט מרגישה אותם בבטן.
לא רק מבחינת איך זה יראה אלא איך זה ירגיש.
בפרויקט עם @rangoli.home.design היה לי חשוב לבנות עולם שמרגיש ישראלי, מקומי, חם ומלא בתוצרת הארץ.
משהו שיש בו אדמה, אירוח, חג, פירות, צבעים וחומר.
וככה נולד השם - “ארץ ופרי”
שם שמרגיש לי מאוד מחובר לישראליות שלי, ולדרך שבה אני אוהבת ליצור, דרך רגש, זיכרונות, שולחנות אירוח, טקסטיל ותחושה שמייצרת בית.
כל הקונספט של המארזים נבנה סביב הפירות שבמפות והתחושה שהם מביאים איתם.
אחרי שנבנה הקונספט התחלתי ללקט את המותגים שנכנסו למארזים.
לא רק לפי מה שיפה ביחד, אלא לפי מה שמרגיש נכון ביחד.
היה לי חשוב לבחור עסקים מקומיים שמדברים באותה השפה של RANGOLI ערכית, עיצובית ואנושית.
גם הגלויות שנכנסו לתוך המארזים היו חלק מהרעיון.
עיצבתי אותן מתוך רצון לספר את הסיפור של העסקים המקומיים שלוקחים חלק במארז, ולתת מקום לידיים ולאנשים שמאחורי המוצרים.
ביום הצילום היה לי חשוב לתרגם את כל העולם שבנינו לתמונה.
ניסיתי לדמיין איך המארז מגיע, איך הוא נפתח, ואיך הדברים מתיישבים להם על שולחן החג.
אני חושבת שזה בדיוק מה שאני הכי אוהבת לעשות.
לקחת מוצר ולבנות סביבו עולם שלם.
יש משהו חשוף בלשים מותג בעולם.
זה לא רק בגדים, תכשיטים או חפצים זה הלב של מישהו על השולחן.
הרעיונות, הטעם, הפחדים, החלומות, כל מה שאי אפשר באמת להסתיר.
בשבועות האחרונים זכיתי להיות לצד @sigalg_style ולהפיק יחד איתה את המכירה הזאת.
ישבנו, שרטטנו, דייקנו, בנינו קונספט, יצרנו יום צילום ובחרנו בקפידה את המעצבים הכי מוכשרים ומרגשים.
אבל מעבר לכל הפריטים היפים - פגשתי אנשים.
אנשים שמאחורי המותגים.
אנשים שבוחרים שוב ושוב להיחשף דרך היצירה שלהם.
וזה דורש אומץ.
להראות משהו שיצרת, לקוות שיראו אותך באמת, ולהמשיך ליצור גם כשזה אישי.
ואני חושבת שאחד הדברים הכי יפים בלעבוד לצד סיגל גרנות, זה לראות מישהי שעובדת באמת עם הלב.
עם רגישות, אהבה אמיתית לאנשים ולעיצוב, ורצון ליצור משהו שיש בו משמעות מעבר למכירה עצמה.
אני מתרגשת לקחת חלק במשהו שנבנה מתוך תשוקה, אהבה לעיצוב, ואמונה באנשים שמאחורי היצירה.
תודה לכל מי שהגיע, תמך, הסתכל, פירגן, קנה, דיבר והרגיש איתנו את כל מה שנבנה כאן.
זה אף פעם לא מובן מאליו.
ובתוך כל זה אני גם מודה על הדרך שלי.
על האפשרות ליצור, ללוות תהליכים, לפגוש אנשים מוכשרים בדרך, ולהמשיך לעשות דברים שמרגישים לי אמיתיים ונכונים.
מחכות ומחכים לפגוש אתכן
בדיוק בעוד שבוע, באחד החללים הכי יפים ביפו עם מעצבים ומעצבות שיכניסו לחיים שלכן מלא סטייל.
שבת 9.5
Soho House
יפת 27 יפו
בין השעות 18:00 - 10:00
כל מה שצריך זה להירשם בלינק
נשיקות
❤️
חניונים קרובים:
חניון שוק הפשפשים
חניון הצורפים
חניון גלי צה״ל
חג על השולחן #4
השולחן האחרון שלנו לסדרה 💐
והוא בעצם השולחן הכי יצירתי שלנו.
מצאנו פיסת בד ג׳ינס (שלא כיסתה את כל השולחן, וזה בכלל לא משנה) מעליו נפרסו מפיות כותנה וינטג׳ שנועדו בכלל כמפיות אישיות ואנחנו החלטנו להפוך אותן לפייסמנט אישי.
צלחות
כוסות
סכום
כוסות יין
מפיות עם חבק
גביע וינטג׳ שהפך לאגרטל שבתוכו פרחי לוונדר שנקטפו מהגינה
ובמרכז השולחן חגיגה אמיתית!
הנחנו פירות וירקות (קיבלנו השראה מהשום שדן קלע בדיוק)
ואיך לא, הנחנו ברכה אישית לכל אורח שכתובה על כרטיסיית vogue ישנה.
שולחן חגיגי במיוחד שיכול בקלות להתאים לחגים כמו עצמאות וראש השנה…
חג שמח 🤍
על הצילום @roni_rothman
חג על השולחן #3
הפעם המפה האביבית של @6_platesbox 🌸
מפת פשתן לבנה עם הדפס פרחים ידני בדיוק באווירת החג.
פרח צבעוני בודד בכל כלי לאורך השולחן במקום סידור גדול.
צלחת לבנה למנה עיקרית, צלחת מנה ראשונה בסגנון וינטג׳ כי כבר הבנתם שאנחנו אוהבים שילובים וניגודים (;
מפית כותנה אישית לכל סועד עם נגיעת חוט אורגנזה
טיפ קטן מאיתנו-
תוסיפו הפתעה אישית לכל סועד
אנחנו בחרנו בכרטיס גירוד וזה תמיד מרגש מפתיע ומשמח.
ולסיום קוקטייל חגיגי עם פרח 🌷
כי באמת מה צריך יותר מזה🤍
על הצילום @roni_rothman
חג על השולחן #2
המפה העדינה והיפה של @rangoli.home.design
קבעה את כל הטון לשולחן הזה.
משם הלכנו על ניגודיות
כד גדול עם טקסטורה גסה ועלים בפנים.
המשחק הזה בין הזר למפה
לא חייב להיות מושלם או יקר.
לפעמים זה דווקא פרחים מהגינה, גזם מהרחוב או עלים שמוצאים במקרה.
הצבע נכנס דרך הכלים, הנרות והטקסטורות וזה תמיד עושה את כל ההבדל.
ודרך אגב, להדליק נרות גם ביום וגם בלילה כמה שזה מוסיף אווירה!
תהנו!
על הצילום - @roni_rothman
חג על השולחן #1
השולחן הזה הוא רק ההתחלה.
יצאנו לדרך עם רעיון פשוט.
לעצב שולחן חג, כל אחד מהעולם שלו ולתת לדברים לקרות תוך כדי תנועה.
בלי יותר מדי חוקים, בלי תכנון יתר,פשוט להרגיש, לנסות ולשלב.
יש משהו בעיצוב שולחן
שהוא הרבה מעבר לאסתטיקה.
זה הרגע שבו עוצרים, מתאספים,
ונותנים מקום למה שבאמת חשוב.
ובתוך כל מה שקורה מסביב,
מצאנו רגע קטן של שקט.
של יצירה, של חיבור, של ביחד.
זה הראשון בסדרה - חג על השולחן 🤍
3 מפות, 3 נשים מוכשרות, עם יצירה אמיתית מהלב.
בימים הקרובים נצלול פנימה,
לפרטים, לבחירות, ולכל מה שקרה סביב השולחן הזה.
על הצילום- @roni_rothman
על המפה - @ever_after_atelier er
יש משהו מוזר בליצור בזמן מלחמה.
כאילו העולם רועש מבחוץ,
אבל בפנים נפתח שקט.
אני מוצאת את עצמי חוזרת לידיים, לחומרים, לדברים הקטנים.
ופתאום מתפנה מקום לנשום.
היצירה לא בורחת מהמציאות,
היא פשוט מסדרת אותה.
מנקה רעשים שלא באמת שייכים, משאירה רק את מה שחשוב.
ובתוך זה,
אני לומדת.
מתחדדת.
מבינה יותר טוב מה נכון לי
ומה עושה לי טוב.
כאילו דווקא בתוך כל הבלגן
נוצר שקט שהוא נעים כזה.
ישבתי ביקב קטן בגיאורגיה, כזה שלא מתאמץ להיות יפה והוא פשוט יפה.
העץ, הכלים, האדמה מסביב, הכוסות הלא מושלמות…
הכול הרגיש מדויק בלי לנסות.
ואז הבנתי שהאסתטיקה של יין לא נמצאת רק במה שרואים, אלא באנשים שמייצרים אותו.
יש משהו בייננים, בגישה שלהם, בדרך שבה הם עובדים עם מה שיש, שמייצר יופי שהוא לא מתוכנן עד הסוף אבל כן מאוד מורגש.
בתור מי שמתעסקת בעיצוב, זה תפס אותי.
כי זה בדיוק ההפך מעיצוב שמנסה להרשים.
זה עיצוב שמרגיש.
עיצוב שמבין שפשטות היא לא חוסר היא בחירה.
ואולי הכי יפה בה, שהיא לא תמיד מתוכננת.
מאז אני חושבת על זה לא מעט.
על המקומות האלה, על האנשים האלה,
ועל חיים שמורכבים מרגעים קטנים, שקטים ויפים.
יש לי חלום לעבור לגולן.
לחיות קרוב יותר לאדמה, קצת יותר לאט, וקצת יותר פשוט.
יקב קטן בגיאורגיה שגרם לי תחושות של חופש שאין להם הסבר.
שוק הפשפשים בגיאורגיה
Piece (noun):
A small object I didn’t really need,
but somehow couldn’t leave behind.
הסובבים אותי יגידו שזו מילה שנאמרת על ידי הרבה, ותאכלס זה חפצים שאני לא באמת צריכה אבל זה בעיקר עושה לי טוב בלב ותענוג בעיניים.
יש בפיסים האלה משהו שתופס אותי בצורה שאני לא יכולה להסביר.
פעם חברה המליצה לי על חוק הגעגוע, עושים סיבוב ואם הפיס עדיין בראשי אז חוזרים לקנות אותו.
אבל מרגיש לי שחוק הגעגוע לא באמת תופס בחו״ל כי אין ממש אופציה לחזור אליו.
אני רואה פיסים וממש מצליחה לדמיין איפה הם יישבו בבית.
וכשהפיס מתיישב במקום המיועד לו בבית - אני יודעת שזה מנט טו בי.
איזהו הפיס? השמח בביתו❤️
אני אוהבת להקשיב למה שהרחובות מספרים.
לצבע הבלוי, לחלודה שמתפשטת, לחומרים ובעיקר לזמן שעושה את שלו.
נתקענו בחול ובגיאורגיה של פעם,
סיפור של רחובות ישנים.
