michal shapira

תערוכת מכירה מיוחדת! הצילומים של מיכל חלבין יוצגו בסוהו האוס - תל אביב בשיתוף פעולה ובאוצרותן של הבוגרות שלנו מיכל שפירא #אוצרותארבע ומיכל קרסני #אוצרותחמש מתי ? - 30.4 - 2.5 יום חמישי 🌸 פתיחה חגיגית ב19:30 נתראה שם ;)

⁨ ⁨ ⁨ ⁨ תערוכת המכירה של מיכל חלבין תתקיים בסוהו האוס תל אביב בין התאריכים 30.4-2.5.2026 התערוכה מתקיימת במסגרת הסדרה In Conversation של טלי גרוס ובאוצרות משותפת של מיכל שפירא ומיכל קרסני. למשך שלושה ימים בלבד יוצגו צילומים אייקונים ממוסגרים, כולל הדפסות ידניות נדירות של מהדורות מוגבלות. התמונות מתעדות עולמות מרתקים – מאסירים ולולייני קרקס ועד צילומים מהפקות אופנה, המשקפים את שפתה הייחודית של חלבין - בלבוש, במבט המהפנט ואת העיסוק שלה בזהות ומגדר. זוהי הזדמנות נדירה לרכוש הדפסים מקוריים של אמנית בעלת שם בינלאומי. בנוסף, במהלך האירוע תיחשף הצצה ראשונה לסדרה שצולמה ביפן, לקראת ספר חדש שיצא בקרוב. ‪@michal_chelbin ‪@taligross ‪@krasnymichal ‪@michalshap ‪@yifattalalaevsky21 ‬‪@mnm.presents ‬m.presents סוהו האוס תל אביב, רחוב יפת 27 פתיחה: חמישי 30.4, 19:30 שישי ושבת 1-2.5, 11-15:00 יום שישי 1.5 13:00 שיחה עם האמנית והצצה לסדרות חדשות שטרם נחשפו הכניסה בהרשמה מראש - לינק בביו לקבלת קטלוג העבודות רשמו “קטלוג” בתגובה⁩⁩⁩⁩

⁨ כמו מכתב העובר מיד ליד – כך נרקמה התערוכה ׳תגובת שרשרת׳, בתהליך פתוח של דיאלוג בין מאיירות ומאיירים. נקודת הפתיחה הייתה איור אחד, ממנו צמחה שרשרת מתמשכת של תגובות חזותיות. לירן רביב / Daphne and Apollo / דפנה ואפולו ‪‪@liran_rg ‬‬ דפנה ואפולו, מהסצנה המיתולוגית המפורסמת, הופכים כאן לתיאטרון של ראייה והסתרה. רגע של מעבר בין גוף לטבע, בין יופי לאי-נוחות. לירן בחר את עידן ברזילי / Three in Silen‪@idan_paintingathome ‬me‬me העבודה שואבת השראה מסיפורי האהבה והבגידה של רומא העתיקה, ובמיוחד מהקשר המשולש בין פופאה סבינה, הקיסר נירון, וידידו הקרוב אותו. זהו סיפור על תשוקה, כוח, נאמנות ושברון לב, שהתרחש מאחורי חזות הזוהר של האימפריה. בציור מוצגת סצנה של שקט ואנושיות: שלושה דמויות מחובקות, ללא סממנים חיצוניים של מעמד או זמן. הרגע הזה מבקש לבחון מחדש את הסיפור ההיסטורי לא דרך עדשת הדרמה והפוליטיקה, אלא דרך החמלה - דרך הקרבה, הפגיעות והקשר האנושי שביניהם. העבודה נוצרה במסגרת פרויקט “קולקטיב מנהרת הזמן” עידן בחר את אביאל בסיל / Adam and Eve / אדם‪@avielbasil ‬asil‬asil איור שנעשה לפודקסט אמריקאי שעוסק בפרשנות תנכ״ית בין הרפורמי לאורתודוקסי. האיור מבטא את העובדה שעל פי הפרשנות אלוהים לא ברא את חווה מצלע האדם אלא שלמעשה האדם הראשון היה בלי מגדר ואלוהים חצה אותו לשניים, אשה וגבר. אביאל בחר את דניאל פלג / Hadas with Flowers / ‪ @daniellepeleg_ פורטרט מחווה לצייר האר־נובו הצ׳כי אלפונס מוכה. גלריה ‪@arthura_art_design ‬t_design‬t_design⁩⁩

⁨ ⁨ ׳תגובת שרשרת׳ תערוכה קבוצתית הבוחנת דיאלוג חזותי מתגלגל, שבו כל עבודה מגיבה לקודמתה ומולידה את הבאה אחריה. מסע פתוח אל הבלתי צפוי והמסקרן, המאפשר משחק, חופש ומקריות. רוני פיקסלר / שגרת חירות ‪‪@roni_fixler ‬‬ הדפס קרטון חלב כגלופה ומכונת פסטה כמכבש, נייר סופג, 2024 העבודה נוצרה בתחילת המלחמה, מתוך הזירה הביתית — הקטן, הקרוב והמיידי. מתוך הצורך לפתח שיטה פשוטה להכנת תחריטים באמצעות כלי מטבח. פרט זה הוא אחד מסדרת הדפסים שנוצרו באותה תקופה. המרחק הבלתי נסבל בין שגרה לחירום דחף להתמודד עם דימויים קשים בצילומים האישיים ובזרם התמידי של המדיה. המציאות השתקפה בדימויים אפורים, המייצגים את מצב הקיצון שהפך לנורמה. רוני בחר את רגד סואעד / ללא כותרת @_raghad.sa_ דיו, צבעי מים, פסטל, 2025 עבודה הנובעת מתהליך מתמשך של גילוי עצמי והתבוננות במרחב טעון — אישי, חברתי ופוליטי. חקירת השכבות הנסתרות של הנוף: האדמה, הגבולות, והאזורים המושתקים או המודחקים. באמצעות ציור, הדפס, פיסול וטכניקות רדי־מייד, מבקשת לחשוף ולהמיר את המוכר, להפוך אותו לשאלה פתוחה על שייכות, כוח וזיכרון. רגד בחרה את מאריה חטיב / התנשלות שחורה @maria.art_98 ‬ העבודה בנויה משתי הדפסות של אותו נוף טבעי. בהדפסה הראשונה הודבק נייר כותנה שחור על אזורי העצים וצויר בדיו זהב, כאשר מתחתיהן מופיעה נזילה שחורה היורדת מטה. בהדפסה השנייה הודבק נייר כותנה שחור על אזורי ההרים. ההרים צוירו במערבולות זהובות — ספירלות, הפעם עם נזילה שחורה העולה כלפי מעלה. השחור פועל כסמן של זרות ושל אי־נוחות: הוא מדגיש אזורים בנוף שאמורים להיות מוכרים, אך בפועל נושאים בתוכם תחושת חוסר שייכות ומחלוקת ארטורה קמפוס רופין, עמק חפר @arthura_art_design שעות פתיחה: א׳ ג׳ ה׳ שישבת 10:00-14:00 עד 29.1⁩⁩

׳תגובת שרשרת׳ תערוכה קבוצתית הבוחנת דיאלוג חזותי מתגלגל, שבו כל עבודה מגיבה לקודמתה ומולידה את הבאה אחריה. מסע פתוח אל הבלתי צפוי והמסקרן, המאפשר משחק, חופש ומקריות. גלריה ארטורה עמק חפר פתוח בשישבת 10:00-14:00 1-2. אמרי גפן @imrygeee אביב איור ידני בדפוס ריזו, 2023 העבודה היא חלק מהפרויקט ״למה אדם קם פתאום ובורח״, מחקר חזותי וטקסטואלי שמבקש לבטא את הצדדים הדתיים והתודעתיים של היציאה למסע .הפרויקט נע על ציר בין המזרח למערב ובמרכזו עומד זיגפריד ומסעו בהתגלגלות בין לידה ומוות, התגלגלות ושינוי. אמרי בחר את 3-4. תמר דניאל @tamar.rrrrrrr יצר רישום קולאז׳, 2024 תמר שבחרה את 7-8. תמר פרי tamarperry@ מחשבות על מדיניות ומיניות מיקס מדיה, גרפיט, פסטל, פלסטלינה על עץ, 2021 העבודה נוצרה בשלהי תקופת הקורונה ובמקביל להפגנות בירושלים נגד המהפכה המשפטית, תוך התמודדות עם שאלות על זהות וחובה אזרחית במדינת ישראל בתקופה מעוררת וחסרת יציבות. 9. סובב גלריות עמק חפר המלצה לשבת 💫

׳תגובת שרשרת׳ תערוכה קבוצתית הבוחנת דיאלוג חזותי מתגלגל, שבו כל עבודה מגיבה לקודמתה ומולידה את הבאה אחריה. מסע פתוח אל הבלתי צפוי והמסקרן, המאפשר משחק, חופש ומקריות. 1-3. עמית טריינין / ירח @amittrainin דיו ואקריליק על מאות מדבקות משרדיות, 2015 העבודה נוצרה עבור הקליפ ״ירח״ של ברי סחרוף, לשירו של נתן אלתרמן, הופק בשנת 2016 בטכניקת סטופ־מושן ייחודית שנבנתה מאלפי מדבקות לבנות. 4-5. נורית גרוס / מקריות @nurit_gross גזרי נייר, דבק ועפרונות צבעוניים, 2024. 6-7. אביה כהן / שירי כיס @aviacohenart דיו ואקריליק, הדפסה דיגיטלית, כריכה ידנית, 2022 ארבעה שירים חזותיים נטולי מילים, הכרוכים יחד כסדרת חוברות. בעבודתה מבקשת אביה ליצור סיפורים חזותיים המאפשרים לספר את מה שלא ניתן לתרגם למילים. היא בוחרת להתייחס לספרונים אלו כ”שירים” בזכות החלוקה המקצבית שלהם. באמצעות הפורמט המיוחד היא יוצרת חיבור מבני וצורני בין עולם השירה ושפת הקומיקס. גלריה ארטורה @arthura_art_design קמפוס רופין עמק חפר שעות פתיחה: א׳ ג׳ ה׳ שישבת 10:00-14:00

⁨ ⁨ ⁨ תערוכת איור קבוצתית | גלריה ארטורה תערוכה קבוצתית הבוחנת דיאלוג חזותי מתגלגל, שבו כל עבודה מגיבה לקודמתה ומולידה את הבאה אחריה. מסע פתוח אל הבלתי צפוי והמסקרן, המאפשר משחק, חופש ומקריות. דנה ברנר ‪‪@danabre ‬‬ בחרה את סתיו עסי‪@stavassis ‬is‬is חלום של ילד - קומיקס המופיע באנתולויית קומיקס בינלאומית, שבה מאיירים מרחבי העולם מפרשים חלומות של ילדים. סתיו בחר את רוני‪@ronifahima ‬hima‬hima קולאז׳ ממדבקות שנעשה בזמן המתקפה האירנית רוני בחרה את ‪@shiraz_f ‬iraz_f‬iraz_f ״twin flames״, זכרון ילדות, ילדהה עוקבת אחר ארנב (חיית המחמד שלה), אשר הופך לחיית הטוטם הרוחנית שלה. הוא מדריך אותה דרך היער שבחצר האחורית – מקום שבעבר היה מוכר, וכעת נראה זר ומנוכר באופן מטריד. שירז את נ‪@nirgolism ‬irgolism ניר גולן יער התודעה בעט פיילוט בשבת הבאה שיחה בגלריה בהנחיית אביגייל ריינר @thestudiocoil @arthura_art_design ארטורה עמק חפר⁩ תבואו ❣️⁩⁩

⁨ ⁨ תגובת שרשרת תערוכה קבוצתית הבוחנת דיאלוג חזותי מתגלגל, שבו כל עבודה מגיבה לקודמתה ומולידה את הבאה אחריה. מסע פתוח אל הבלתי צפוי והמסקרן, המאפשר משחק, חופש ומקריות. משתתפים: אביאל בסיל, אביה כהן, אמרי גפן, בתיה קולטון, דן אלון, דנה ברנר, דניאל פלג, לירן רביב, מאריה חטיב, נורית גרוס, ניר גולן, סתיו עסיס, עידן ברזילי, עמית טריינין, רגד סואעד, רוני פחימה, רוני פיקסלר, שמרית אלקנתי, שירז פומן, תמר דניאל, תמר פרי. אוצרת: מיכל שפירא התמונות עפ סדר השירשור 1. בתיה קולטון ‪‪@batiakolton ‬‬ נטיפים מסנטייפ, עט, אקריליק וטושים שבחרה את ⬇️ 2. דן אל‪ ון @dan_allon אדם רגיש מאוד: כיצד עשוי קומיקס לסייע בהתמודדות עם HSP (רגישות חושית גבוהה) מתוך ׳קומיקס אקדמי בשני חלקים׳ שבחר את ⬇️ 3. שמרית ‪@shimiami ‬iami‬iami - על זנבה של ארנבת כפולות מהספר עם שירה של דליה רביקוביץ׳ שבחרה את ⬇️ 4‪@danabre ‬anabre‬anabre -זהו, תודה פריים מהקומיקס המתאר את סיפורו של חיים פרי ז״ל מנאומו של נכדו ‪@maialbiniperi ‬biniperi‬biniperi בככר החטופים זהו, תודה 29.1 התערוכה ‪@arthura_art_design ‬art_design שישבת 10-14 ובמהלך השבוע גם תסתכלו בשעות בהזמנה אם הגעתם עד כאן ♥️⁩⁩

מתרגשת לקחת חלק במיתוג השנתי של פסטיבל הפסנתר באילת עם האיורים שלי. צירפתי כאן את האיור הראשי ועוד הצעות הגשה שהכנתי. ביוש נשיקות ⛵️💞 @michalshap איזה כיף לעשות דברים ביחד

טרטה פתח לי את הדלת לסטודיו היפה שלו עם הדלת הירוקה בנוה צדק ברגליים יחפות, כשטושטוש הכלב לצידו. לא זכר מי שלח אותי, אבל אמר שהתקבלתי. המשימה הראשונה היתה לצלול למגירות האפורות, לחפש דימויים לספר ׳איפה היינו ומה עשינו׳. הגדלנו והקטנו דימויים בזירוקס, הדבקנו לצידם טקסטים מודפסים על ברומייד. אני הייתי העכבר כשהניח את הטיפוגרפיה על האקדח בפוסטר הנבואי ‘Happy New Fear’. בבוקר שאחרי רצח רבין נכנסתי לסטודיו והיה שם שקט מצמית, כשטרטה צבע דיוקן של רבין מכרזה מוקדמת באדום וכתב בגיר ירוק ׳צבר׳. הכרזה הודפסה על שער עיתון העיר. וכל שבוע היתה התגובה השבועית של ׳העיר׳. ׳מה נשתנה׳. כלום. את כולם אפשר לחזור ולהדפיס מחדש היום. הוא ראה הכל רגע לפני כולם. כל פינה בסטודיו היתה כמו חנות ממתקים, כל פעם שנסע לבצלאל הייתי מנצלת את הרגע למצוא במגירות הפתעות חדשות וזה אף פעם לא נגמר. והספרים השחורים. כשחזר מחו״ל או סתם. תמיד היו שם, מסקרנים, לפעמים פתוחים. ספרי היסטוריה, תיבות אוצר. הערצתי אותו, אבל גם פחדתי, ניסיתי לעקוב, לתת משלי. לא בטוחה שהבנתי הכל לעומק, בדיעבד הייתי שם, אפשר להגיד, בחתיכה של תקופה. ואז מלא שנים של נתק. עוקבת מרחוק מבינה כמה הוא השפיע על הדרך שחשבתי, על האסטתיקה, על בחירת הדימויים, על הכבוד למילה, לתרבות, על הטיפוגרפיה, על הדייקנות. בשנתיים האחרונות חזרתי לבקר, הוא כבר היה עייף, פחות דוקר, מפוייס, כבר לא מפחיד, יותר אבהי, שמח לכל ביקור. הבנתי שהרגעים האלא לא יחזרו, הרגשתי שזכיתי בכל רגע ששיתף, פתח ספרים ונתן הצצה למחשבות, לסקיצות, למאחורי הקלעים של הפוסטרים שמופיעים בספר האדום. וצייר וצייר וצייר, תמיד ספר חדש פתוח וקופסא מלאה בטושים לידו. היו לי מלא מחשבות לאיך הייתי רוצה לאצור את הרגע, לשמור, לתעד. לא הספקתי. לא מספיק. ועצוב. ונשאר געגוע לקול של טרטה, למילה. לאמירה הברורה, החדה, הצברית, הכנה, הכל כך חסרה פה. ונגמר. כמו ספר שחור שנסגר ב׳תם ונשלם׳.

“אולי ראיתם את הרוח?” אולי ראית את הרוח? לי זה עוד לא קרה, ראיתי גבעול מתנועע, סימן שהרוח עברה. אולי ראית את הרוח? לי זה עוד לא קרה, אבל שערי התפרע. סימן שהרוח עברה. אולי ראית את הרוח? לי זה עוד לא קרה, אבל שמלתי מתעופפת, סימן שהרוח עברה. אולי ראית את הרוח? לי זה עוד לא קרה, אך כל השדרה משתוללת, סימן שהרוח עברה. שום איש לא ראה את הרוח. לי זה גם לא קרה, אך יש לי המון סימנים שכאן הרוח עברה. (לאה נאור לפי כריסטינה רוזטי) - Who has seen the wind? Neither I nor you. But when the leaves hang trembling, The wind is passing through. Who has seen the wind? Neither you nor I. But when the trees bow down their heads, The wind is passing by. (Christina rossetti)

⁨ ״אולי ראיתם את הרוח?״ הוא מיצב המורכב מאסופת דגלים צהובים, 251 במספר, הניצבים באתר שפך הירדן, המקום הנמוך ביותר בעולם, בנקודה בה מי הנהר המתוקים זורמים ומתמזגים עם ים המלח הדועך והנעלם - ים המוות. הדגלים הצהובים, המזוהים כל כך עם המאבק לשחרור החטופות והחטופים, מוצבים בטור ישר וארוך, כמו תהלוכה שנדמה כי יצאה מתוך המים אל חוף המבטחים, אך מסעה טרם הושלם. הבחירה בנקודה סימבולית זו, בה החיים והמוות נפגשים ויוצרים דיאלוג מתמיד בין תקומה להרס ובין סוף להתחלה, נועדה להדגיש את הדחיפות בהחזרת אלה שנותרו מאחור ואת הצורך בהצפה המתמדת של המאבק שצריך להיות היחידי שעל סדר היום.⁩