אחרי שבוע משברי לערוץ 13 וחדשות 13, קבלו תמונת מצב לראשית מהפכת ההייטקיסטים - התקוות והציפיות מול החששות וסימני השאלה.
עמית סטיבה, חבר קבוצת המשקיעים החדשה, מתראיין. הוא מסביר את הבחירה להגיע לערוץ, את הצורך הדחוף בעיניו לחזק את מערכת החדשות לפני הבחירות הגורליות, וגם משיב לשאלות על מעורבות אסף רפפורט וזמיר דחב"ש בגיוס עיתונאים.
יו"ר ועד העובדים מתן חודורוב קבע שלשום שהיחס לנריה קראוס היה לא תקין (עיתונאים אחרים שחוששים להזדהות משתמשים במילים חריפות הרבה יותר), ומנגד מנכ"לית חדשות 13 טלי בן עובדיה מסלימה היום את הטון נגדה. הניהול התמוה והכושל של ההודעה על הצטרפות סולימאן מסוודה, שבכל תרחיש אחר היה מופצץ בברכות מאנשי הערוץ, ממשיך להעכיר את האווירה.
מזכיר ששוחחתי בתחילת השבוע ארוכות על הנושא (ועל עוד נושאים מעניינים!) גם עם ניב הדס היקר בפודקאסט של גלריה "תרבות יום א". עבדתי בחדשות 10 בין 2014 ל-2017, תקופה מצוינת ורחוקה של המערכת הזו שאני מכיר היטב רבים מאנשיה, והלוואי שדברים יוכלו להשתפר מכאן.
אקנח כאן בכמה משפטים של לוסי אהריש, ש"רשת" הייתה בית בשבילה עוד כזכיינית של ערוץ 2. היה לה מה להגיד השבוע לבעלי הבית החדשים:
"אני מאמינה שהם באו עם כוונות טובות ויודעת שזה חבל הצלה שבא בדקה ה-90. נצלו את הזמן לבנות את המקום הזה שלב-שלב. זה לא נמדד רק בהשקעות של מיליונים. הערוץ הזה מוכה וחבול, והצליח לשרוד עד עכשיו רק בזכות ההון האנושי שלו. אנחנו האנשים שנתנו פה פייט והיינו בכל זירה במלחמה. אני מאחלת למקום הזה להבריא. אסור לתת להזדמנות גדולה כזו להתפספס".
הלינק איפה שתמיד.
מאז שיצאה הבשורה על רכישת ערוץ 13 בידי “קבוצת ההייטקיסטים” היתה תחושת ניצחון בקרב השמאל הליברלי, אבל הכותרות האחרונות על התערבות בעייתית של הרוכשים בחברת החדשות העלו סמני שאלה | עידו דוד כהן בפודקאסט תרבות יום א׳
-
לינק להאזנה בסטורי
@jacky.hugi :
"אני מכיר פלסטינים שמתביישים במה שקרה ב–7 באוקטובר, הרי חמאס כפה את זה על כל תושבי עזה. מבחינתי יש חפים מפשע בעזה. עיתונאים ישראלים נתנו ל–7 באוקטובר לעצב את שיקול דעתם. אם הם באים לבטא משהו על המצוקה הפלסטינית, הם מותקפים על ידי עמותות ופעילי ימין. יש מחנק בשיח. אותו הדבר חל כרגע ביהודה ושומרון, אותם חומרים מסוכנים של חוסר התעניינות בצד הישראלי מול תסיסה שמתבשלת בצד הפלסטיני וגם טרור יהודי. זה מראה לך שלא למדנו לקח. החברה הישראלית לא דורשת מסוכני המידע שלה לעסוק בפלסטינים, והתקשורת הישראלית פחות סקרנית מאי פעם ומשתפת עם זה פעולה".
נימה אישית: תמיד שמחתי לעבוד עם ג'קי (הייתי כמו שכתבתי בתחילת השירות בגל"צ כשהוא עשה את המעבר אליה ממעריב, ואז באו כמעט 4 שנים עמוסות בעבודה משותפת), סמכתי עליו מאוד כעורך חדשות ולמדתי ממנו הרבה. הספר החדש והמרתק שלו "חמש נקישות בדלת" נתן לנו הזדמנות להיפגש אחרי הרבה שנים, לדבר ולחשוב. השיחה הבוקר בגלריה @haaretz , צילום שער 🔥 של @avishag_sy .
הלינק לכתבה באותו מקום כתמיד (קונספציה😑).
בגלריה ליום העצמאות: אתר "ישרא-בלוג" שהיה להיט בתחילת המילניום ועד שהגיעו הרשתות החברתיות חזר. התגעגעתן?
*מבטיח ששמתי את הלינק לכתבה במקום 339ה !!!!11!! |חבול|
רועי שרון מסרב להיות עציץ. לא היה קל לתאם את הראיון הזה עם פרשן ביטחוני בין התרעות לאזעקות לנפילות טילים. בסוף הצלחנו: על הטרור היהודי וה"התעקשות" לסקר אותו גם במלחמת איראן, החשיפה על הסטת הכוחות מעוטף עזה לגדה המערבית לפני 7.10, העבר מול ההווה שלו עם איתמר בן גביר וינון מגל, הבוץ הלבנוני, מסיבות טבע, ומה שהיה הכי חשוב לו: ספרי הילדים שהוא לא משחרר מהם (ונזכר בהם כשהפאנל של איילה חסון מתנפל עליו).
@roysharon11@kan_news
גלריה שישי @haaretz ואפשר כבר לקרוא, לינק על הגבעה הקבועה.
תוכנית הסאטירה “החרצופים” בערוץ 2 ליוותה את נתניהו לאורך כל כהונתו הראשונה ופענחה מוקדם את אישיותו. במערכון משנת 1999 הוצג נתניהו עירום לגמרי באולפן חדשות, מסרב להודות במציאות ומאשים את התקשורת. הכותב אפרים סידון והבמאי אבי כהן חושפים כיצד צוות מגוון אידיאולוגית יצר סאטירה חסרת פשרות שתקפה את כל הפוליטיקאים - מפרס הנאיבי דרך ערפאת החמוד ועד ברק המתפשר. היוצרים מתריעים כי הקיטוב הנוכחי הורס את האופציה לסאטירה פוליטית אמיתית, וכי ישראל נמצאת כבר במלחמת אזרחים מילולית | עידו דוד כהן
-
צילום: עינת אנקר, לע”מ | Spitting Image / ITV Central | תומר אפלבאום | ליאור מזרחי
