רציתי לכתוב על חינוך בזמן מלחמה, על מדינה ששברה לי את הלב, על אדמה חרוכה שנסדקת מתחת לרגליי, על תקווה שחייב להחזיק בה, על צער וכעס ואהבה וגאווה בו זמנית, על שקט שאפשר ליצור ועל פחד גדול מהעתיד ולצד רצון פנימי להתרחב אבל לא ממש מצאתי מילים מתאימות.
אחרי אקסטרים של מזג אוויר וטרקים מטורפים רצינו להיסתלבט. יצאנו לטיול עם ואן שהתחיל בפורטוגל, משם עברנו לדרום ספרד, קפצנו למרוקו וסיימנו שוב בפורטוגל. החום, האנרגיה, האוכל והקצב היו פשוט חגיגה. חבל אנדלוסיה פתח לנו את הלב והנשמה וההשפעה שלו עדיין מורגשת עלינו. חלק ג׳
משם המשכנו אל סקוטלנד היפיפייה. עם סאונד קלישאתי ביותר כי זה בדיוק מה שהרגשנו- מסע פראי בלב הטבע שמגשים חלום ילדות עבור שנינו. במסחרית עם מזרון מתנפח שהתפנצר בדרך, גזייה ומקלחות בנחלים הקפואים. הללי נהנתה יותר מכולם ורק חיכתה כל בוקר שנפתח את הדלת ונגלה איפה אנחנו נמצאים. חלק ב׳
בקיץ יצאנו לטיול ארוך, מידן הללי ואני. דרך ביקור קצר בצרפת הגענו ליעד הראשון והאגדי- איי פארו. 10 מעלות וגשם, טרקים בטבע עוצר נשימה באי קטנטן באמצע אוקיינוס. חלק א׳
עיצוב חלל לפסטיבל הסרטים לילדים בסינמטק בקונספט ״ליצור תקווה״. בעבודה משותפת עם @shiraepic עבדנו במטרה ליצור מרחב של שפיות בו אפשר לדמיין עתיד טוב יותר, לכתוב את התסריט בסרט שלנו ולהעניק לו צבעים ומשאלות לב.
מוזמנות ומוזמנים להגיע עם הילדים במהלך חופשת החנוכה ולהנות מהחלל והפסטיבל עצמו.
@cinematheque.tlv
צילום: @akameidan
