פרויקט ״אור ראשון״ מתכבד להציג, ניצוץ נוסף ושלב חשוב בדרך להארה -
אקו (מארחת את צ׳יל פיל) - אין ממה לפחד
מלווה בהרכב המיתרים הנפלא של צ׳יל-פיל, אקו מבצעת גרסא מיוחדת לשיר הפתיחה של אלבומה האחרון. כמו כל שיר מאז ה-7 באוקטובר - המילים נטענות במשמעות חדשה, כאילו נכתבו עבור המציאות החדשה שלנו שעדיין מרגישה שמתקיימת בעולם מקביל הפוך לכל מה שהכרנו. ומתוך הפחד, מהדהדות המילים, הופכות לתפילה ומשם הופכות לפעולה - אין ממה לפחד.
ואקו מוסיפה במילותיה שלה: מאז ומתמיד אני מאמינה שכשאני עוצמת את העיניים אני נכנסת לחדר שבו אפשר להיפגש ולתקשר עם כל מי רוצים בעולם , חדר ללא זמן ומקום ועם כרטיס כניסה לכולם. מאמינה בזה בכל ליבי.
מאז ה7.10, רגע לפני שאני פותחת את העיניים כל בוקר - כשאני ערה והעיניים עצומות וחשוכות - אני פוגשת אותם, את הנשמות החטופות בעזה, אני מחבקת אותם , מלטפת אותם, בראשי אני שרה להם, ממלמלת ״אין ממה לפחד״, מדברת אליהם מילים של עצמה. אני מאמינה שיש לנו יכולת לשדר להם אהבה שתתן להם כח. אני מאמינה שהם מרגישים את זה, את הקריאות שלנו ברחובות שייחזרו, את הדאגה ואהבה שלנו אליהם
אני מאמינה שזה עוזר. גם אם במעט. כי הדרך היחידה להילחם בחושך היא להגביר את האור.
בתקווה גדולה שהשיר הזה יגביר את האור בלבבות שלכם ושל האהובים שלכם איפה שיהיו״
לתמיכה באתר עמותת לתת ולצפייה בביצוע המלא הקליקו על הלינק בביו
מתרגשים מאוד להביא בפניכם את הביצוע השני וטיפת אור עצומה -
שי צברי ומאיה בלזיצמן - “בקרוב”
הביצוע המלא ורשימת הקרדיטים - בערוץ היוטיוב של ״אור ראשון״. פרטים נוספים, דרכי תרומה ניתן למצוא באתר ארגון לתת ובלינק בביו
מאז פרוץ המלחמה, כמו אמנים רבים, שי צברי ומאיה בלזיצמן מופיעים ללא הפסק. בכשרונם היחודי וממיס הלב הם מצטרפים ולו לרגע לקהילות המפונות, בעודן מנסות להחלים, להאבק על החזרת חטופיהן, וגם להתאבל על נרצחיהן - והן נשארות איתן בלב בדרכם להופעה הבאה. כמה ימים לפני צילום הפרויקט, מפגש בדרכים בין שי ומאיה הוליד את הרעיון לביצוע השיר ״בקרוב״ - שיר שביצע שי בתחילת דרכו בפרויקט של עידן רייכל. השיר מהדהד את ההבטחה שהלב בימים אלו נושא יחד עם המפונים, החטופים והחיילים כאחד - בקרוב אני אחזור.
ובמילותיו של שי:
“את לישי מירן פגשתי על הדשא בקיבוץ כרמים היפהפה. היא הגיעה לשם עם עוד משפחות מנחל עוז והאנשים הטובים של כרמים פרשו עליהם את חסותם ועוזרים להם באופן יומיומי.
ההופעות בימים האלה מוזרות מאוד ושונות מכל מה שהכרתי - לכל אחת יש את הסיפור והאנרגיה שלה וכמו שאפשר לדמיין רובן לא הופכות לחפלות שמחות.
עוזי הגיע איתי עם הגיטרה והתחלנו לשיר, כשהגענו ל””אנא, אנא, אנא”” קלטתי אותה בוכה בפינה של הדשא חבוקה בידיים של אחת החברות - חשבתי להפסיק אבל החלטתי להמשיך - ושרנו עוד ועוד נענים לבקשות של החברים גם לקאברים שונים ומשונים. בסוף ההופעה ניגשתי אליה ושאלתי אותה בעדינות למה בכתה? והיא סיפרה לי על עומרי שלה שנחטף לעזה בשבת השחורה ההיא וכמו שלא מפסיק לקרות בתקופה האחרונה השורות “”אנא, אנא, אנא אהובה נא חזרי אליי”” קיבלו משמעות חדשה.
כשהציעו לי להשתתף בפרוייקט “אור ראשון” קפץ לי לראש “בקרוב” שלפני כמעט עשור הקלטתי עם רייכל - “בקרוב, בקרוב אני אחזור / אל השקט, אל האור / אל הרוח אל המים...”, ביקשתי ממאיה בלזיצמן הנפלאה לשיר אותו איתי כי הקול והצ’לו שלה מעניקים לי כל כך הרבה נחמה בימים האלה והצטרף אלינו יובל ברוסילובסקי המקסים בנגינה.
הביצוע הזה מוקדש ללישי ולעומרי ולכל החטופים שלנו שהלוואי ובקרוב תפילותינו ייענו ונחבק אותם קרוב קרוב אל ליבותינו.
בלב פוקע ומתרגש, גאים ומתכבדים להציג: אור ראשון:
נטע ברזילי - נערי שובה אלי
גרסת אקפלה מרעידת לב לשירה האלמותי של מרגלית צנעני, אשר מצליחה להכיל בתוכה את האיזון הבלתי אפשרי של כאב וצער לצד כח ותקווה, שכולנו חשים בימים אלו.
נטע ביקשה לספר את הסיפור החשוב שמאחורי ביצוע מצמרר זה:
אומרים שזה נגע בכולם.
תובל, המתופף הג׳ינג׳י שנמצא בצד ימין שלי, מנגן בלהקה שלי ויצא איתי להופעות מסביב לעולם לא פעם. והיה בשבילי אח גדול תומך כשהרגשתי לבד בדרכים.
בבוקר השביעי באוקטובר, אחיו הקטן של תובל, יותם חיים, נחטף מביתו שבכפר עזה.
העולם כפי שהכיר אותו התפרק.
יותם הוא ילד של אור ומוסיקה. גם הוא מתופף בלהקת מטאל.
בבוקר החטיפה שיותם ראה שהמחבלים בדלת, יותם לקח מקלות וניגן על השולחן בממד.כדי להירגע
אז קראתי לדגל לזהר אחי, שרון פטרובר וטל כהן,
מתופפים מובילים בארץ בסדיר - והפעם רוקעים להשבתם של יותם ושל עוד 239 חטופים.
זהו הביצוע הראשון מתוך פרויקט ״אור ראשון״ - פרויקט התנדבותי של מספר גדול של אנשי וידאו וסאונד מהמובילים בישראל. כולנו יחד אמונה ותקווה כי המוזיקה שלנו תהווה סדק אור ראשון דרכו כולנו כחברה נוכל לגשש ולקום מתוך העלטה של אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה. כל ההכנסות מהפרויקט קודש לארגון לתת ומערך סיוע החירום שלו עבור נפגעי המלחמה. פרטים נוספים, דרכי תרומה ניתן למצוא באתר ארגון לתת ובלינק בביו:
they say that it touched everyone.
Everybody knows somebody.
Tuval, the drummer the redheaded fella on my right, plays in my band and has gone on tour with me around the world more than once. He was like a big brother to me, supporting me when I felt alone on the road.
On the seventh morning of October, Tovel’s younger brother, Yotam Hayim, was kidnapped from his home in Kfar Aza.
The world as we knew it fell apart.
Yotam is a child of light and music. He is also a drummer in a metal band.
So I called my own fbig brother Zohar, Sharon Petrover, and Tal Cohen,
leading drummers in the country - and this time they are coming together to stomp, to support the return of Yotam and 239 other kidnapped individuals.
This is the first performance in the “First Light” project - a voluntary initiative by talented video and sound professionals in Israel. All the proceeds from the project are dedicated to the Leta’at Organization, which supports those in need who are afflicted by the war.
אור ראשון - מעכשיו גם בסטרימינג שמחים מאוד לחלוק אתכם את ביצועי הפרויקט גם בכל פלטפורמות הסטרימינג. הדבר הנפלא במוזיקה זה שבכל יום, ודווקא במיוחד מתוך החשכה, היא מוצאת עצמה באור חדש. מי יתן והשירים והביצועים של הפרויקט ילוו אתכם ואתכן ויפציעו בדיוק ברגע בו זקוקים להם. לינק להאזנה בכל פלטפורמות הסטרימינג - בביו
המון תודה שוב לכל האמנים שנרתמו לתת מעצמם וכן לכל אנשי הצוות הרבים של פרויקט אור ראשון, שנתנו לו מאורם המיוחד. על עיצוב עטיפה המהממת - גומא אלון @gumeranks ועל עיצוב הלוגו הכה מיוחד - איל אליעזר.
הלב נקרע מצער על יותם חיים. כגודל הנס לו ייחלנו כך גם הקושי לעכל את האסון. כל כך קיווינו שכבר ישוב, שיובך קצת מכל הדברים שעשו בשבילו, שישמע מכולם איזו משפחה אמיצה ונפלאה יש לו וכמה הם נלחמו עבורו. שנראה אותו מחייך שוב ושנראה אותו מתופף שוב בחדווה.
העולם איבד מאור מיוחד.
אנחנו שולחים את תנחומינו העמוקים ביותר לתובל ולכל משפחת חיים בשעה קשה מנשוא זו. יהי זכרו ברוך.
ביחד ולבד, כאור אחד, ״אור ראשון״ מתרגשים להציג את השיר השמיני והאחרון לסבב זה:
אלון עדר ולהקה - אני ואת אחד
לתמיכה באתר ארגון לתת ולצפייה בביצוע המלא ולרשימת הקרדיטים, הקליקו על הלינק בביו / סטורי
אלון עדר ולהקה, העניקו לנו את הכבוד להיות הנר והאור השמיני הנועל את הסדרה. השיר ״אני ואת אחד״ מתוך אלבומם האחרון של עדר ולהקה (״כן כן כן כן!״) נכתב על ידי חבר הלהקה, אבנר קלמר - כנר פנומן ובן קיבוץ בארי.
אלון ביקש למסור בשם הלהקה: ״שמחנו להשתתף בפרויקט “אור ראשון“. בחרנו לשיר את השיר שלנו ׳אני ואת אחד׳ שאת המילים שלו כתב אבנר קלמר, חבר להקה ובן קיבוץ בארי שלא יכול היה להגיע לצילומים באותו יום, ואנחנו אוהבים אותו מאוד.״
יש משהו סמלי ומרומם נפש בכך שאנו מסיימים את סדרת הביצועים עם להקה של חברי ילדות. כאלו שנמצאים שם אחד עבור השני ויודעים לתקשר בעיניים עצומות, בחיוך וכמו גם בעצב, גם כשחבר אחד חסר. השיר אני ואת אחד מדבר על מערכת יחסים זוגית, כביכול אישית, אבל במובנים מסוימים רלוונטית לכל אחד מאיתנו כקולקטיב. יש כאן צהר לחיים שאחרי, כי יום אחד נשוב לביתנו, למשפחתנו, לעיסוקנו, לשגרתנו. אולי נזכור שפעם היו פה חיים כאלו, דומים אבל לא בדיוק, עם קשיים ותסכולים ונצחונות קטנים כמו גם גדולים. אבל מי יתן ולא לא נשכח את מה שלמדנו מחדש - על כוחה של חברות ועל כוחה של אהבה.
עם שיר זה, השמיני במספר, אנחנו כאן ב״אור ראשון״ חותמים את הסדרה. בימים אלו אנחנו עובדים על גיבוש סבב נוסף של אמנים ובתקווה בקרוב נוכל לעדכן ולהוסיף לחיינו עוד אור. עד אז זכרו את דבריו של לאונרד כהן זצ״ל - שבמלחמת יום הכיפור, בשעת שבר קשה מנשוא, פשוט הגיע לנגן לאנשים בשטח (אפילו גיטרה נאלץ להשאיל ממתי כספי): ״יש סדק בכל דבר. כך האור נכנס.״
לקראת נר ראשון, ״אור ראשון״ מציגים שיר שביעי בסדרה:
רועי ריק - דורי, שיר ערש זמני
רועי ריק (שהוא גם אחד מיוזמי פרויקט ״אור ראשון״) עם שיר קטן לזמן המתוק שבין הלילה שהיה והבוקר שמגיע. מיועד לכל מבוגר שמנסה להרדם אבל לא מצליח מרוב מחשבות, ולכל הורה שנאחז בזמניות של הרגע הזה בו אפשר לנסות להרדים על חשבון לנסות להסביר את כל מה שמתרחש שם בחוץ. אל רועי מצטרפים חברים יקרים ומוכשרים (וילדים-מבוגרים בעצמם): איתמר חלוץ על קלידים, דנה אמדו על בס ואיתמר קציר על תופים וכלי הקשה.
רועי משתף אותנו מעט ברקע לשיר: ״את השיר כתבתי לבני דורי בזמן אירועי שומר חומות, וכשמו כן הוא, שיר ערש זמני. דורי היה אז בן שנתיים והתקשה להרדם ואני לצדו בחדר מנסה נואשות להרדים ולא מסוגל להרדם ממחשבות על כך שזהו ה״סבב״ האחרון בו אני יכול לשמור על תמימות כמו גם עמימות, ומתישהו בעתיד יגיע רגע בו אצטרך להסביר לו שזו לא חצוצרה אלא אזעקה, ומה זה הבומים האלו, ולמה אמא עייפה, ואיך יש שאלות שאני לא אדע לענות עליהן לעולם, לא עבורך ולא עבורי.
את השיר אני מקדיש לדורי שלי כמובן, אבל גם לכל הילדים הקטנים וגם לכל המבוגרים שלא מצליחים להרדם, ולכל ההורים העייפים והמותשים - בכל העולם כולו ובמיוחד בחבל הארץ שלנו - שכל לילה נותנים הצצה בילדיהם הישנים וחולמים ומתוקים. משתדלים לא להעיר ומשתדלים לשקר קצת ולהבטיח הרבה ששום דבר רע לא יקרה. כל לילה אני הולך לישון ואיתי בלב מחשבות על האבות והילדים הנמצאים כרגע בשבי ושילדיהם והוריהם משתגעים מדאגה ומהבוקר שממאן להגיע. כולי תפילה שיגיעו להם לילות שקטים באמת.
אני רוצה להודות לחבריי המתוקים המוכשרים שהצטרפו אליי לנגינה, ולכל חבריי ושותפיי היקרים לפרויקט ״אור ראשון״. מהרגע שגלגלנו את הפרויקט על דעתנו ועד להקמתו המהירה כבזק התגייסו עשרות חברים ואנשי עשייה מוכשרין מאין כמותם, אשר נתנו מעצמם ללא היסוס את כל זמנם ומרצם לטובת האמונה במוזיקה ככח מרפא. אני שאבתי לא מעט ריפוי מהפרויקט ומכך שניתנה לי הזכות לנסות ולהעניק גם קצת ריפוי מעצמי - ועל כך אני מוקיר תודה עד אין קץ (או לפחות עד הבוקר).
רשימת הקרדיטים המלאה ביוטיוב
לתמיכה באתר ארגון לתת ולצפייה בביצוע המלא הקליקו על הלינק בביו או בסטורי
״כוכב״ - אסף אמדורסקי, יעל קראוס, איתמר רמתי ואבישי כהן
פניות מרגשות מקרובי נופלים וממשפחות חטופים זורמות אלי לתיבה וללב ו׳כוכב׳, שנושא את הגרעין של הימים האלה שזור שם, בסיפורים האישיים שוב ושוב.
אני מקדיש את הביצוע המיוחד שצולם בפרויקט היפה, ״אור ראשון״ לכל אותן משפחות אמיצות.
יעל קראוס (שגם הגתה את העיבוד) איתמר רמתי ואני שרים פה בשלושה קולות,
בדיוק כפי שאנו שרים בצפון ובדרום, בפני לוחמים, מפונים, צוותי מטפלים ותומכי לחימה,
אבישי כהן והחצוצרה הצטרפו אלינו והוסיפו רוח ויופי.
כולנו מבקשים להחזיר מייד את כל החטופים ולשלוח ניחומים לחברים שלנו שמתאבלים.
לתמיכה באתר ארגון לתת ולצפייה בביצוע המלא, הקליקו על הלינק בביו / סטורי
במערבולת כל הרגשות כולם, מציגים את השיר החמישי בסדרה:
יוגב גלוסמן - מעיין (גרסת כיסוי לקורין אלאל)
לתמיכה באתר ארגון לתת ולצפייה בביצועים המלאים, הקליקו על הלינק בביו.
בעוד שבחוץ מתרחשת סוג של הפוגה שתוקפה אינו ידוע, בפנים מתחוללת סופה של ממש. פחד ושמחה וחשש ותקווה כבר הותכו לכדי גוש אחד. למזלנו, לנו יש את יוגב גלוסמן, שלקח את שירה של קורין אלאל והפיח בו ובנו רוח מחדש. שכן לפעמים גם מתוך אי ההבנה של העתיד לבוא צריך פשוט לעשות עוד ולהתמיד בכך. טיפה של אור ועוד טיפה של אור עד שמבפנים פוקע לו מעין של חוזק.
יוגי משתף קצת אודות בחירתו וחוויותיו בימים האחרונים: ״השיר המדהים הזה של קורין אלאל מתאר בעיניי באופן הכי מדויק את החוויה האישית שלי וגם של הסובבים אותי בחודש האחרון. אל מול פני הרשע והאלימות הגדולה שאליה נחשפנו בעל כורחנו, מתגלים מעיינות נפלאים ומעוררי השראה של כוחות שיש בנו שלא ידענו אותם. הלחן המצמרר הזה, עם המנגינה הפתלתלה שלו, מנגן בדיוק את הלב שלי בימים האלו.
בכובעיי השונים בתור אמן יוצר וגם כנגן, אני מסתובב המון בארץ היפה הזאת, שאני מחובר אליה יותר מתמיד, ומנגן לאנשים שזקוקים לתזכורת של מהו טוהר בעולם. אנשים שנפגשו ונפגשים עם התהומות האנושיים הכי קשים שניתן לתאר, בין אם אובדן אישי, עקירה מבית וגם דאגה וחרדה איומה למי שגורלו עדיין לא ידוע. כשאני מולם, אני רואה כמה כאב יש בהם אבל עם זאת גם כמה נתינה ואהבה. אני מתמלא בחום אמיתי כשאני פוגש אותם, וברגעים האלה העתיד פתאום נראה לי לא כל כך מפחיד.
כשחבריי הטובים שיזמו את פרויקט ׳אור ראשון׳ הזמינו אותי להשתתף, הרגשתי קריאה להביא מעצמי משהו אחר ממה שאני רגיל. חיפשתי שיר שמצד אחד יתחבר לשפה שלי בדיוק, אבל גם יאתגר אותי. ו׳מעיין׳ עושה בדיוק את זה. מקווה שהוא יביא לכם כוחות כמו שהוא הביא לי. תודה למי שניגן איתי - ליובל גרעין, אורי קוטנר ורועי אביבי שהתגייסו בהתראה של יום אחד פחות או יותר, והביאו בדיוק את מה שדמיינתי, בלי מאמץ.״
עם חיוך פנימי ודמעה מבעד לזגוגית, מתכבדים להציג את האור הבא:
מקס ואלון אולארצ׳יק - נערה במשקפיים.
כמו כולם בימים האחרונים, גם אנחנו במערבולת של אי-ודאות, ציפייה ומתח. שמחה גדולה המעורבבת בעצב עמוק. ודווקא עכשיו, מרגיש לנו כזמן נכון לשחרר את אחד המאורות הגדולים שהיו לנו בסדרה.
מודים ומתוודים - הופתענו כשמקס ואלון הודיעו שמתוך הרפרטואר הענף של אולארצ׳יק הם בוחרים דווקא ב״נערה במשקפיים״ (אותו הלחין אלון למילותיו של יהונתן גפן וביצועו של גידי גוב). שיר אשר כביכול אינו קשורה לרוח הזמנים, שלא לומר שייך לעידן אחר ואבוד. אך מי שמכיר את הבנים לבית אולארצ׳יק יודע שסוד כוחם הוא בבלתי-צפוי. בתום יום צילומים ארוך, רצוף אמנים ועמוס רגשית - נכנסו מקס ואלון, אמרו שלום בחיוך מבויש והתיישבו אחד מול השני והחלו לנגן. מיד עלה לו חיוך פנימי בלתי נשלט בכל מי שנכח באולפן. היינו זקוקים לתזכורת הזו - על כוחה המרפא, המאחד והראשוני של המוזיקה.
המציאות כיום היא לא פשוטה בכל רבדיה. לעתים חייבים אנחנו להכריח את עצמנו לשים משקפיים כדי לחוות רק את מה שאנחנו שואפים שהיא תהיה. אז הרי לכם מנה מרוכזת של חיוך פנימי, ובתוכם זרעים של אופטימיות, אנושיות ותמימות. אב ובנו מנגנים יחדיו בתוך אולפן ולרגע אחד המלחמה שבחוץ נשכחת. מי יתן שהשיר הזה הוא רק ריפוי אחד מני רבים שנחוש בימים הקרובים. ומי יתן שהחיוך הפנימי יושלם באמת כאשר ישובו כולם.
לתמיכה באתר ארגון לתת ולצפייה בביצוע המלא, הקליקו על הלינק בביו
במציאות הבלתי אפשרית הזו, מסתמן שבימים כאלו נזדקק לכל מנה של אופטימיות ואנושיות שניתן יהיה לגייס.
בדיוק הזמן לביצוע ממיס הלבבות של מקס ואלון אולארצ׳יק, קומנדו של משפחה אחת לחילוץ חיוך מן הנפש.
