מסכמת את הפעם ראשונה שלי באליפות ישראל 2026
הגשמתי חלום.
במשך ארבעה ימים עברתי פילד של 2385 כניסות, במעט שעות שינה, בלי יותר מדי אוכל, מלא נוזלים וסוכר, וכמות אדרנלין שלא הרגשתי בחיים.
הפוקר בשבילי הוא משחק של סבלנות, יכולת טכנית, מתמטית, רגשית, אנושית, חברתית, ובעיקר בעיקר מנטלית.
ומה שיפה כל כך במשחק הזה, ובאנשים שמשחקים אותו, זה כמות הפרגון, האהבה, והתמיכה שקיבלתי מהרגע הראשון ועד השנייה האחרונה.
זכיתי להיות הlast woman standing
ולהגיע לגמר לאליפות ישראל, שם סיימתי במקום התשיעי. (9/2385)
הפוקר הוא חלק מחיי מגיל 5, כשרק בשנתיים האחרונות התחלתי לשחק טורנירים באופן יותר רציני.
ואין תחושה טובה יותר מלעשות את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, לצד אנשים מדהימים, ולהגיע תוך כדי להישגים מרשימים שלא חשבתי שאגיע אליהם כל כך מהר.
אסירת תודה על קהילת הפוקר בארץ שלא מסתכלת עליי אחרת בגלל הגיל או המין שלי, אלא בסך הכל כעוד שחקנית בשולחן.
אתם משפחה מדהימה!
תודה גם לצוות הIPC, לדילרים ולפלורים הישראלים והבולגרים על ניהול הפדרציה המורכבת הזאת
ותודה אחרונה למשפחה, לחברים, ולסביבה הכל כך תומכת שלי שעוזרת לי להגשים חלומות❤️
נתראה בשולחנות!!!
שתי התמונות האחרונות צולמו מתוך ספר שהכנו ביום המשפחה בגן, 2009 גיל 5.
איך אני הופכת את הסיפור הכי יפה של החיים שלי לפוסט עם כמה תמונות?
הצבא היה עבורי העוגן הכי מרכזי וגדול בחיים שלי;
בכל תפקיד שעשיתי, עם כל בעל תפקיד שפגשתי, וכל חייל שדיברתי איתו בדרך
הייתה לי הזכות לפגוש את האנשים הכי טובים בעולם, ולעשות דברים שלא האמנתי שחיילת יכולה לעשות.
הייתי חיילת שלא עשתה קורס מפקדים ובכל זאת פיקדתי על כל כך הרבה
למדתי לפעמים בדרך הקשה- שהאדם עושה את התפקיד, והדרגות הן בסך הכל סמל.
וכך היה,
כלוחמת, כמשהד, כב. קוד, כמניגה, כע. סמגד, כרס״פ מפקדה, וכרס״רית, עם רישיון על משאית ופקל רחפן.
פשוט לעשות.
תמיד בגובה העיניים, לא משנה מי עומד מולי, תמיד בלב פתוח, עם זיקה ותשוקה שאי אפשר להסביר במילים.
אני מודה לכל מפקד שפתח לי איזו דלת, לכל חייל שהתקשר בשעות לא שעות,
מודה על כל מסדר, כל מפעל, כל טקס, כל אימון, כל אקט, כל ישיבה, כל לו״ז, וכל בוקר שבו קמתי ולבשתי מדים.
בכל הקפצה, בכל הנפצה, ובכל השחרה שהמערכת יכלה לחשוב עליה.
תמיד יד ביד לצד האנשים שליוו אותי, ותמיד עם חיוך.
לעולם לא סתם בורג במערכת,
ותמיד בשביל האנשים.
אני מסכמת את הדרך הכי ארוכה שעשיתי, הכי יציבה, שלמדתי בה הכי הרבה על עצמי, ועל החיים.
אני מסכמת עם חיוך ענק על הפנים.
היה לי את השירות הכי טוב שיכל להיות, עשיתי את הדברים הכי מטורפים שיכלתי לעשות, ופגשתי את האנשים הכי טובים בעולם.
הייתה לי הזכות לשרת לצדכם.
המפתחות על השולחן
אחרון נורה.
מסכמת שנה בענף הכי טוב אחרי קילומטרז׳ שמכסה את כל הארץ פעמיים.
תודה על השנה הזאת שהוכיחה שהצבא- עומד על אנשיו, ואנשיו טובים, וראויים.
מודה על ההזדמנות להיות משמעותית ורלוונטית ולא עוד סתם בורג במערכת.
מודה על המפקדים שרק דחפו להצליח
תודה לכל השותפים לאורך הדרך
ותודה לצוערים שלא הפסיקו להרים
סוף להנפצות!!!!!!!
משהד(ממג) עמדה/ב. קוד/משקית שטחי אש/רחפניסטית/ וכל נע״ת נוסף…
עמדה 213-214
הפעלש 215
בהצלחה לצוערים
וסלמאת לגננים
לפרק הבא
