𝔻𝕒𝕟𝕒 𝕊𝕚𝕟𝕒𝕪 | Engagement Strategy 🦩

This is us 🌻 . Me👩: let's do that Him👨‍🦱: no, let's do the other thing Her 👧🏼: no, no, that 🐶 : we'll do THIS. ⬇️ Doing what ever 🐶 wants . 🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥🎥 . #familytime #reelswitht #danureel #familia #funnyvideos #hilariousvideos #family #thisisus #meetus #athome #summertimesadness #stayhome #ac #toohotoutside #90degrees #familygreatly #אמאבא #אבא #אמאבלוגרית #אמאברשת #אמהות #מזגן #חםבחוץ #קיץ #משפחה #זמןאמא #זמןאבא #זמןביחד #החייםעצמם #המשפחהשלי

זהו לא פוסט פוליטי. זה הלב שלי על השולחן🫀 . אז למה לי פוליטיקה עכשיו? שאלת המילארד וחצי דולר. בחיי, יש לי מיליון סיבות למה להישאר מחוץ לביצה הפוליטית, לתת "לגדולים" לעשות את העבודה, להמשיך בענייניי ולקוות לטוב. 💙🤍 אבל יש לי מדינה אחת בלב, ויותר מדי אנשים שממש צריכים את העזרה של הקהילה הישראלית כאן, שאני חלק ממנה, כדי לעמוד על הרגליים. והקטע המפתיע: זה באמת ממש פשוט. לוקח חמש דקות (באתר הלא ממש ידידותי של הקונגרס, איי קנו) אבל בואו, לקנות באמאזון לוקח אותו זמן. 💰 בקונגרס הציוני העולמי יש תקציב של מילארד וחצי דולר(!) שכרגע אין שקיפות מלאה ולא ברור לאן הוא בדיוק הולך, מה שכן ברור הוא מי עומד בראש המחלקות החשובות, שמחליטות לאן ינותב. ספוילר: לעסקנים פוליטיים ולמגזרים מאד ספציפיים, בלי שמות, אתם יודעים על מי אני מדברת. ❤️‍🩹 אני מרגישה שהמדינה שלי מדממת, שהצפון בוער, שהדרום פצוע, שמאות אלפים מפונים, והחינוך... מה איתו? למה מקצצים את התקציב שלו כל הזמן, ובשביל מה? ובמקביל, הקהילה שלי כאן חוטפת גם, הילדה שלי עברה עליהום אנטישמי מבני כיתתה בשנה שעברה, האוניברסיטאות לא בהכרח מקום בטוח ומרגיש שזו רק ההתחלה. 💪🏼 אני חותמת על כל אחד ואחת מהסיעה שלי, שידאגו שהתקציב הזה יגיע ליעדו - ובשביל זה, חשוב להצביע - אז אם אתם מתגוררים כאן, בארה"ב, אם אתם מעל גיל 18, ציוניים ואכפת לכם - גשו לקישור שלי בביו, תשקיעו חמש דקות וחמישה דולרים (שהולכים ישירות לקונגרס) ותצביעו לנו - רשימת @aidcoalition (מס'14) ↗️ואם אתם עוקבים אחריי ולא גרים כאן - לשתף את זה לסטורי שלכםן- זה להשפיע, לכתוב לי בהצלחה זה גם להשפיע וגם לפרגן, ומעריכה את זה מיליון! 🙏🏼 תודה לגלי שטיינמץ שערכה את הכתבה ותודה לניצן פינקו, ששאלה שאלות חשובות ורגישות בלי להתבלבל. תודה לעומר רובין, שמתמודד אף הוא ולכל הצוות של אייד-קואלישן. איט טייקס א וילג', יואו קנו. כל קול חשוב! יל'ה, רצתי לנשק תינוקות (לא באמת, רק את שלי :) 🗳 . . . #aidcoalition #worldzionistcongress #wzc #wzm #vote

אז מה את עושה שם, יא דנה? 🪄 וואלה, שאלה שחוזרת על עצמה, ואני - אני חששתי להגדיר את עצמי, כי למה לשים גבולות בדמות מילים? יש לך כל כך הרבה יכולות, יא דנה. 📲 ואז כשכבר מצאתי הגדרה שתכליל את מה שאני עושה הכי טוב (מגדילה הכל בשקל תשעים, כי אינגייג'מנט זה החיים), אמרתי לעצמי שהמומנטום לא מתאים, ואולי כדאי אחרי שהאתר יעבור את הרענון המתבקש בגלל שאני מציעה שירותים רחבים יותר? (שאלתי את ג'מיני, שזה הצ'טי המועדף עליי, מי אני ומה אני על פי הגירסה הדיגיטלית וזה היה מאד אלפיים עשרים) ✨️ ויודעים מה? אף פעם זה לא יהיה הזמן הנכון ותמיד יהיה רגע יותר מדויק... אז דנה יא דנה, תתחילי קודם כל בלשים את זה כאן, תמשיכי בלדייק את הפרסונה הדיגיטלית, תכניסי ללו"ז זמן במיוחד בשביל זה - כמו שאת עושה עם הלקוחות שלך, ותגידי... מה את עושה? 🤩 אה, זה יהיה פוסט נפרד, מבטיחה! ובינתיים, קבלו הצצה לטאגליין המדויק שלי, עם האוואטרית המהממת שלי, שנוצרה דרך האפליקציה של המוכשרת מכל, דנה ישראלי. @danaisraeli Stay tuned! Happy 4th to all of my American friends and my American clients, who I adore as my friends 🇺🇲🪄

זהו סיפורה הלא-ייאמן של בוליסה דאנה ז"ל, אחות-סבי, שנהרגה בפיגוע בבן-יהודה שלושה חודשים לפני קום המדינה, כשהיא רק בת 28 שנים. בבית שבו גדלתי, הייתה דמות שכולנו הכרנו, למרות שלא פגשתי אותה בחייה - בוליסה. במשך חייה הקצרים הספיקה בוליסה להתייתם מאם, להיות מאומצת על ידי ד"ר וולך והאחות המיתולוגית שווסטר זלמה, ללמוד בגרמניה, לברוח מהנאצים, לשוב לישראל ואפילו להגשים את ייעודה, ולהיות אחות בפגייה. סיפור חייה נגדע באחת בשל פיגוע התופת שאירע ברחוב בן-יהודה ב-22 בפברואר 1948, כשלושה חודשים לפני קום המדינה. סבי וסבתי לא הצליחו לאתר את קברה, אבל אז אמי ודודותיי החליטו להתחקות אחר מסע חייה ומותה של בוליסה ולגלות עולם ומלואו. היום, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, ואני בוחרת להנציח את זכרה של בוליסה דאנה, מוזמנים ומוזמנות לשתף אותו ולעזור בהנצחתה. משפחתי ואני נעריך מאד אם תיכנסו לאתר "יזכור" ותדליקו נר לזכרה. בוליסה דאנה (1920-1948) 🕯 יהי זכרה ברוך

על ארבעה סדרים דיברה הדנה: 👨‍👩‍👧‍👧 המשפחתולוגי: זה שתמיד יהיה בו את הדוד שמספר בדיחות שכבר לא פוליטיקלי קורקט לספר אותן, הסבתא שתשאל את הרווקה נו מתי, הבת דודה שבדיוק את לא מדברת איתה, הבן דוד הקול שכל פעם את שואלת את עצמך - למה בעצם אנחנו לא יותר בקשר. זה הסדר שכל שנה תקטרי עליו וכל שנה תצפי לו כבר. 👯‍♀️ החברתי: המשפחה שכן בחרת לעצמך. זה יהיה הסדר שבו חצי שולחן לא יודע לשיר את "ההרים ריקדו ריקדו איילים", החצי השני יזכיר שלא מדברים על פוליטיקה (ויגידו את געתם), הזאתי שחייבת לתת פירוש רש"י לרבי טרפון וההוא שחייב איזה שאכטה כי כבר חמש דקות כל הטייבל על ארמית מדוברת. זה הסדר שכל שנה תתהי האם יזמינו אותך אליו וכל שנה תחשבי שעות מה להביא מתנה למארחים. 👪המצומצם: זה שאת עושה עם המשפחה שהקמת, בלי אורחים ונספחים. זה יהיה הסדר שבו הסט זהה ותואם, כל ההגדות מאותו בית דפוס, אין הפתעות בבישולים (את יודעת לבשל בדיוק שני דברים) ובחלק המוזיקלי של ההגדה, תתפללי שלא תהיי היחידה ששרה. זה הסדר שכל שנה תשכנעי את עצמך שהוא לא פלאן בי גרוע, אם לא יזמינו אותך לסדר החברתי וכל שנה תתלבטי אם עדיף במקום פשוט לטוס לאנשהו. 🕍ההלכתי: זה שנקלעת אליו, את החילונית היחידה וההלם העיקרי הוא שיש המשך להגדה אחרי שמתחילים לאכול. זה הסדר שהגעת אליו כי נשארת חג בבסיס עם הרב של הפיקוד, או שאת בטיול אחרי צבא עם חברים ופתאום בית חב"ד זה המתנ"ס שלא ידעת שאת צריכה. זה הסדר שבו את מבינה שחד גדיא זה דווקא אחלה שיר ושאיתו היו צריכים לפתוח. זה הסדר שבסופו או שתתחברי ליהדות שלך או שתגידי לעצמך שזה וי שהיית חייבת לסמן, אבל תעופי על זה בכל סדר מאותה שנה והלאה. 🙏🏼אני חושבת על עוד מלא סוגי סדרים, על סדר שעשו חטופים במנהרות עם תמר אחד וכף אורז, על סדר שעשו האהובים שלי בממ"ד ובמקלטים, על סדר שאנשים לא עשו בכלל כי הם מתמודדים עם חרדות וטראומה ועל כאלו שידם לא משגת ומחשבים שקל לשקל. מאחלת לכולנו סדר שמיטיב איתנו, שנצא מחושך לאור, שנזכה לחירות אמיתית, לאומית, כלכלית, נפשית. חג פסח שמח 🌻

​How does post-trauma look? For many, it lives in the body- a silent weight carried from moments of war and terror. Reconnecting with oneself after such a life-altering event is a journey of reclaiming not just skin, but a sense of agency. ​Through the @healinginkorg project, initiated by @artoverhatecollective in partnership with AFN, we created a sanctuary in NYC for survivors to transform their scars. By turning “invisible wounds” into visible symbols of strength, participants found a safe space to release pain and, for some, the courage to share their story for the very first time. ​We are deeply honored and grateful to the talented tattoo artists who volunteered their time and soul to help our community continue their healing journey. 🎥 @dillonfmeyer 📸 Cover photo: @benkelmer ​#HealingInk #AmericanFriendsOfNATAL #Healingtattoos

New Year. New Dreams. 💫 שבע שנים לא הלכתי למספרה, אולי שש וחצי. רציתי לתת לשיער שלי להבריא מהגוונים ומכל מיני כאלו. אחר כך הגיעה קורונה ואז ההתאוששות מהקורונה ואחרי זה, כל העולם (שלי ושלנו) רעד ואני פשוט זרמתי עם מה שהחיים הביאו לפתחי. אבל השבוע השיער שלי כבר היה כל כך אומלל, בלי עתיד-בלי תקווה-בלי חלום, מזמן בלי צורה ובלי ברק, וזה לא התאים לאנרגיה החדשה שלי. לא עשיתי פה סיכומים, למרות שביליב-מי, יש לי הרבה מה לסכם ומה להודות, אבל כן סימנתי לי כמה יעדים גדולים השנה, רגע לפני גיל חמישים הגדול (ממש! ברמת האמאלה, לא מאמינה) : 🏡 השנה יש לי-לנו בית השנה יש לי-לנו אזרחות אמריקאית 🇺🇲 🚗 השנה יש לי רישיון נהיגה 🎬 והשנה אני מתחילה (והלוואי גם מסיימת) את כתיבת התסריט הראשון שלי. 🧿 מטרות-העל האלו חיות לצד סיפוק גדול מהעשייה שלי בעולמות הפילנתרופיה, הקהילה והשיווק, שממלאים אותי מאד בשנים האחרונות ובעיקר בשנה וחצי שחלפה. אני ממשיכה לעשות מה שיכולה מכאן לשיקום ישראל, גם במישור הפוליטי, גם בחיבורים העסקיים בעיקר בעולמות בריאות הנפש, שתמיד היו קרובים ללבי. רק התחלתי! 💇🏻‍♀️ מאיפה מתחילה? קודם כל בראש - כי הכל בראש. אז הנה השאגי הייר קאט (יותר קצר ממה שתכננתי, אבל היינו חייבות להגיד ביי למה שלא בריא, והופ, פתאום הופיעו התלתלאז' והאייטיז וכל השאבאנג). 💫 מצד אחד, לא מזהה את מי שבמראה והגולגול באמת היה חלק מהזהות הויזואלית שלי. מצד שני, אולי זו דנה התסריטאית וככה היא נראית? ✨️Happy New Year, everyone✨️

Family time 🫶🏼 לפני הכל ומעל הכל. זמן איכות עם האחיינים המהממים שלי, שריגשו אותי עד מאד. תודה על מה שיש, ויש 🖤🤍🩵💚

להיות ישראלית בניו-יורק זה עוד מרכיב בזהות שהייתי צריכה ללמוד להכיר, או בעצם לבנות. כשהגעתי לכאן, לפני 11 שנים, הכרתי אדם אחד, לא היה לי פה את השבט שלי, ותקשיבו - הגירה או רילוקיישן זה דבר שמצריך שבט. לונג סטורי שורט, למי שכאן כבר תקופה, לא מחדשת על הקהילה שבניתי, הקשרים שהופכים את הכל לחוויה אחרת, שמחזקים את תחושת השייכות, שהופכים את כל העשייה שלי למשמעותית. אבל עם הקהילה היהודית-אמריקאית היה לי תמיד איזה דיסטנס, החיבור היה מאד רופף, לא הבנתי הרבה דברים. הכל השתנה ביום שאחרי 7 באוקטובר. לכלנו. שתי הקהילות, שהיו כמו שמן ומים - התחברו תחת גורל אחד. דיברתי על זה היום, מתוך הסיפור האישי שעברנו כאן עם הבת שלי, תמרה, בכנס הדו-שנתי של התנועה הציונית העולמית, בפאנל שבו השתתפה בת-אל בלאיש-סולטניק, המנכ"לית של הרשימה שאני אחת הנציגות שלה ושהכניסה שלושה נציגים לקונגרס הציוני העולמי. גאה להיות חלק מהעשייה הזאת למען מי שכאן ולמען ישראל, שאני כל כך אוהבת. אני ממש אשמח אם תקדישו 2.5 דקות לשמוע את החלק הזה.

🕷🕷🕷 Stranger things 🕷🕷🕷 שלושה דברים מעולים שיצאו מהסדרה: 1. זמן איכות שלי עם פיצ 2. קיית' בוש האגדית מתנגנת פה בריפיט 3. עכשיו לכולם ברור, שאיטייז רולז

I’ve talked about trauma, recovery, and resilience on this account for years — so when I learned about NATAL’s work helping Israelis heal from terror and war trauma, it hit home. Tonight’s American Friends of NATAL 20ath Anniversary Gala, hosted by actor and proud Israel advocate Michael Rapaport, celebrates two decades of that life-changing work. 💙 #AmericanFriendsofNATAL #NATAL #StandWithIsrael #MentalHealthMatters @americanfriendsofnatal @maayanaviv @michaelrapaport

שנה ויום מאז שקברנו את אבא שלי. אני שולחת לאורי שאילתה לפני כמה שבועות, תגיד - מתי זה בעצם השנה, ביום שנפטר או ביום שנקבר? בשנה הזאת חשבתי על מה שהספקנו כי כל כך הרבה החמצנו, חשבתי על המילים האחרונות שלי אליו ועל הנשיקה (שתיים) שנתן לי כשראיתי אותו בפעם האחרונה. הספקנו, וואלה, הספקנו. אורי אומר לי שבשנה הראשונה זה ביום הקבורה. אני שואלת מה אני צריכה לעשות. אני יודעת איך לחיות עם אבא חי שבשבילי הוא מת, אבל לא עם אבא מת שבשבילי הוא חי. אחרי שההורים שלי התגרשו, הוא היה בא והולך, אף פעם לא באופן קבוע, קובע ולא מגיע. הוא היה בערך בגילי כיום, ואני לא מצליחה לדמיין עד כמה היה קרוע ושבור מבפנים כדי לא להחזיק את הקשר הזה עם ברק ואיתי. וחושבת, מי מי החזיק לו את הלב אז? אף אחד. כמה החמצת, החמצנו. עד שיום אחד אמרתי לעצמי, שאין לי אבא וזהו. שני עשורים וחצי של החמצה לאחר מכן, אחרי סשן פסיכודרמה עצמתי, שעזר לי לעשות שולם עם עולמי, יצרתי איתו קשר. הנסיעה לאילת באוטובוס נתנה לי את הזמן שהייתי צריכה להשיל כעס אחר כעס החמצה אחרי החמצה. לשים הכל בחלק אחר בחיי, לפתוח את הלב לחלק אחר. היו לנו שני עשורים של הרבה הספקנו. נגיד את הטקס סיום של לימודי הפסיכודרמה- הספקנו, נגיד ללוות אותי בחתונה- הספקנו, נגיד להכיר את תמרה- הספקנו. להשלים, לדבר, לצחוק, להתחבק, לדבר באמת, אפילו להרגיש- הספקנו. אחרי האירוע המוחי האחרון זה היה עניין של זמן, ידענו. גם להיפרד- הספקנו. (תודה שנתת לי להיפרד. זה היה לי חשוב.) לפני שנה, הייתי באל.איי לרגל עבודה, קיבלתי טלפון מעירית. ההלוויה למחרת. בשלוש בבוקר מתחברת דרך המלון, שמחלון חדרו רואה הרים שמזכירים לי את הנוף באילת שכל כך אהבת. אביה עם הטלפון ואני מלווה אותך בדרכך האחרונה אלפי קילומטרים פיסית, מילימטרים רגשית, וכל מה שעובר לי בראש, זה שבטח היית רוצה להיקבר כמו ימאי - בלב ים, ולא עמוק באדמה. אני רואה את אחי קורא עליך קדיש. הספקנו. גם הוא הספיק. אורי אומר לי לעשות את הטקס שלי מכאן, מצרף לי תפילה, מציע ברוב רגישות ובכל כך הרבה כבוד לשאלה שלי. אתמול היה גדול עליי. הדלקתי נר נשמה, אבל כל היום הדחקתי. הדלקתי עם תמרה נרות-שבת וביקשתי גם לשלוח לו אור, או אולי שישלח לי. אָנָּא יְיָ מָלֵא רַחֲמִים אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ יִהְיֶה נָא לְרָצוֹן לְפָנֶיךָ תּוֹרָתֵנוּ וּתְפִלָּתֵנוּ בַּעֲבוּר נִשְׁמַת עמירם בן בתיה וּגְמוֹל נָא עִמּוֹ בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל לִפְתּוֹחַ לוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים 👇🏼