בימים אלה (כלומר ממש אלה, עד מחר כולל) מוצג הספר ״פרנץ קפקא: הרישומים״ בתערוכת התחרות ״תריסר ספרים״ בבית רומנו, שבה נבחר לרשימה הקצרה. זו הזדמנות לשוב אליו ולהודות לכל האנשים שבזכותם הוא קיים. בחודש יוני האחרון, רגע לפני שטילים איראניים התחילו לנחות מעל ראשינו, הספקנו להדפיס את הספר אחרי חודשים ארוכים של עבודה, שהחלו ביוזמתה של נגה רש, שתרגמה את הספר שערך אנדראס קילכר ופורסם לראשונה בגרמנית. הספר מגיש לראשונה את כל הרישומים והאיורים של פרנץ קפקא, כפי שהתגלו במלואם בעזבונו רק בשנת 2019. בנוסף מכיל הספר קטלוג מקיף גדוש בפרטים, השופך אור רב על הרישומים, וכן מאמרים הסוקרים את סיפור התגלגלותם ה…קפקאי (סליחה) בדרך לציבור, ובוחנים את יצירתו הוויזואלית של קפקא מול הפרסונה הספרותית המוכרת לנו.
כולי תודה והערכה על הזכות לעצב את המהדורה העברית של הספר המיוחד הזה. תודה גדולה ליוסי שווייג ולספרי בלימה על האמון ועל שיתוף הפעולה הפורה, לנגה רש על קפדנות אין קץ לצד שחרור לא מובן מאליו, לניב סבריאגו עורך התרגום ולפרופ׳ אנדראס קילכר, יוצר הספר המקורי.
@blimabooks @yossi238 @noragesh g@dozen.books.award .award
הצילומים המושלמים הם כמובן של האחת והיחידה
@pelegphotography tography
מרגיש כמעט חצוף, כמעט חתרני, וּוַדאי מנותק — לאחל פשוט ״חג שמח״. שמח באמת, ולכולם. שייקרה לנו נס גדול ונדע שוב ימים שבהם צמד המילים הזה יחזור למעמדו האגבי, היומיומי והכל כך נחוץ. שיהיה פה קצת חג, ושיהיה קצת שמח.
התרגשתי מאוד לאייר את אזור רכס רמים והגליל העליון, כחלק מסדרת המפות המאוירות ״בְּאֶרֶץ אַהֲבָתִי״ מבית הוצאת צלטנר.
האזור הזה, שמשפחתה של אמי מגיעה ממנו, קרוב במיוחד ללבי, וספוג עבורי בהמון זכרונות ילדות וסיפורים משפחתיים.
בחודשים שעברו מאז שעבדתי על האיור, היישובים והאתרים המוריקים האלה הפכו לשדה קרב של ממש. תושביהם פונו עד להודעה חדשה, ואני יכול רק לייחל שישובו במהרה להיראות — ובעיקר להרגיש, כפי שניסיתי לתאר אותם כאן.
תודה גדולה
@zeltner_children_books
שבוע טוב לכולם, כאן דן שריד ואני נפרד מכם עם הפונטיפוסטר שהכנתי ל#פונט_הדס_באו מאת יוסף באו.
.
פונט הדס באו הוא רבייבל יפייפה לאות קליגרפית עשירה ורגישה מאת יוסף באו — איש אשכולות שהיה מעצב גרפי, קליגרף, מאייר, סופר וחוקר שפה, חלוץ האנימציה בישראל ובין לבין הספיק אפילו להיות איש מוסד.
הכרזה שעיצבתי היא מחווה גם לפונט, שמצליח לשמר את הרכות והעדינות הייחודית של באו, שבאה לידי ביטוי גם באות קליגרפית ו״רצינית״ ביחס לשאר עשייתו וגם לבאו עצמו ולסגנונו הגרפי.
מאיר שלו איננו, ועדיין קשה לתפוס, וברשותכם גם אני אוסיף קצת ״המנוח ואני״ כדי לעכל.
שלו היה אולי אחרון לדור הסופרים שספריהם נמצאים באמת בכל ספרייה ישראלית, ורבות נכתב וייכתב עוד על ספריו. ובכל זאת, כאן ארצה להתאבל דווקא על מוסד אחר שכונן — טורו האישי, שפורסם מדי יום שישי זה שנים רבות ב״ידיעות אחרונות״, בלוויית איוריו המדויקים והרגישים של ירמי פינקוס. מילותיו הנבונות של שלו, תמיד שופכות אור חדש ועשיר על השבוע החולף, היו חלק בלתי נפרד משגרת הסופ״ש שלי, כמו של ישראלים רבים. והנה, עוד מוסד תרבותי קטן שפס מן העולם, ועוד נורה קטנה אך מזהירה, שכבר לא תאיר את השבת.
בשישי האחרון, לפני פחות משבוע, פרסם שלו את טורו האחרון, בליווי איור מבריק נוסף של פינקוס. הרשיתי לעצמי לנסות להתחקות אחר סגנונו של פינקוס, ולהוסיף איור משלי לחלק בטור שאיורו לא נגע בו, כמחוות פרידה למילותיו הטובות של שלו, וכמחווה לאיוריו של פינקוס, שהשפיעו כה רבות על האופן שבו אני מצייר, והלוואי שיימצאו במה ראויה וימשיכו ללוות אותנו מדי שבוע.
״הֲגָדוֹת וּמְצִיאוֹת״
ספר עיון המשלב שלושה צירי תוכן הנוגעים להגדה של פסח:
טקסט ההגדה עצמה, המורכב כולו מסריקות של ספרי הגדות היסטוריות מרחבי העולם; מאמרי עיון ומחקר על תולדות ההגדה ועל תולדות חג הפסח; ולבסוף טקסטים ספרותיים (סיפורים, שירים ומחזה אחד) הנוגעים במקומו החברתי והמשפחתי של החג.
נוצר במסגרת סטודיו ״טיפוגרפיה מורכבת״ בהנחיית דנה גז ואלה יהודאי
@vc_bezalel
באיחור של יום, אבל מוטב מאשר אף פעם: אתמול לפני 98 שנים נולדה חנה מרון, כלת פרס ישראל לתיאטרון, שנפטרה בשנת 2014.
בשנים האחרונות הפכה חנה לחברת סקצ׳בוק נאמנה ויקרה עבורי, ואני מוצא את עצמי שב ומצייר את פניה מלאי ההבעה והרגש לעתים קרובות. הציור הזה הוא דווקא לא מהסקצ׳בוק, אלא רישום פחם מימי הקורונה והזום העליזים. גם אז חנה הייתה שם לתמוך.
הגיעה העת להכרזות ולהצהרות: מתרגשים מאוד להזמין אתכם לתערוכה שעבדנו עליה בחודשים האחרונים, ותוצג בשבוע האיור הקרוב ב"מרחב החברתי", לצד מספר תערוכות נוספות ומסקרנות.
@prtfl.co.il@socialspaceallenby43
#illuweek2021
