Again with the actors?!(do they make the damn movies?)
Yes, I can feel the glares, however, it is not that simple.
For the uninitiated, here in Israel the job market for the film and television field is small, and saturated with great talent, all wanting to be the next big thing.
So what do you do?
The advice my guest this week got early in his career was "start creating work for yourself by directing", and that's what he did.
@amitruderman is not only an actor, but a screenwriter and director as well.
In this episode we dive in the eternal question of "should you be a jack of trades or a master of one" in your film career, and how the world will react to you.
Slim budgets, illigale boxing, movies made during wartime, this episode got it all and then some.
Available to watch/listen on all platforms!
https://youtu.be/D4MD7lIM0A8
/episode/6L4lCEDRCW7ZlycBUmlInB?si=eULKrnF8R0S-ny_T_1U13w
English in the next comment.
אמל"ק: עברה שנה מאז שהסרט הראשון שהפקתי יצא.
אז לפני שנה ושבועיים(כן, באמת עבר כל כך הרבה זמן) יצא הסרט הראשון שהפקתי, "קול כלה".
התכנון המקורי היה להוציא את הפוסט הזה ביום ההוא, אבל בגלל כל הדברים שקורים בתקופה האחרונה(והרבה קורה, מהרבה בחינות) זה נדחה לעכשיו.
יש לי הרבה מה להגיד על הסרט הזה, שמצד אחד מרגיש לא רלוונטי למציאות שאנחנו חיים היום, ומצד שני מרגיש רלוונטי מתמיד.
דבר שלא דיברתי עליו אי פעם בפומבי היה ההשראה המקורית לסרט הזה.
בתחילת המלחמה מצאתי את עצמי די אבוד מבחינת המקום שלי בה.
לא גויסתי מסיבות כאלו ואחרות, ולא הבנתי מה הדבר הנכון לעשות מבחינתי, בהתחשב בהרבה משתנים אישיים.
לא איבדתי אף אחד קרוב בכל האירוע, ובדיוק כמה שבועות לפני המלחמה חזרתי מחודש בארה"ב והיו לי הרבה תכנונים לפודקאסט ולעתיד, שהשתנו באופן קיצוני כמו של כולנו.
ככל שהשבועות עברו והמלחמה התעצמה מצאתי את עצמי עובד בחדשות, וחי את המציאות הביזארית של להיות במה שנקרא ה"עוטף", רחוק מהלחימה, אבל עדיין מחובר אליה בוריד יום יום.
שם נוצר הגרעין המקורי של "קול כלה".
לקחתי פרספקטיבה של שתי בנות זוג של חברים, וביחד עם הסיפור שלי יצרתי מכל המקרים האלה סיפור חדש, של מישהי שנמצאת באותו מקום אבוד, אומלל, חסר אונים שבו אין לה מה לעשות בו חוץ מלגלול בטלפון ולקוות שמשהו יקרה.
אליה ועמית השותפים שלי בפרויקט הזה עזרו לי להביא את הפרויקט הזה מרעיון אבסטרקטי שהיה לי בראש למשהו אמיתי שאפשר לצלם, ואחרי יום צילום אחד ביום שבת בפרדס חנה בדצמבר, שני סבבי מילואים והרבה תהפוכות בין לבין, הסרט יצא.
בהסתכלות אחורה אני יכול להגיד שלא הייתי משנה בסרט הזה כלום.
הוא מדויק לתקופה בדיוק כמו שהוא, ואפילו שמאז השחרור שלו החיים שלנו השתנו כל כך הרבה פעמים, אני חושב שהוא תופס את המצב שאני ואני מאמין הרבה אנשים אחרים היו בו
בימים הראשונים ללחימה.
מעבר לרעש, שהוא פרויקט הדגל שלי, ויש כל כך הרבה דברים חדשים שהולכים לצאת ממנו בשבועות הקרובים, "קול כלה" היה עבורי ההבנה שאני מאמין בעצמי כשזה מגיע ליצירה.
כאנשי מקצוע אנחנו עובדים עבור אחרים ולא תמיד יוצרים מעצמנו, וחוסר היצירה הזה לפעמים מאוד מתסכל.
ההבנה שיש לך קול(כלה, הבנתם?) ואתה יכול להביע אותו, בעיקר בתקופה כל כך קשה, היא הדלק שעוזר לי לנוע קדימה.
אני באמת שמח להסתכל על הפרויקט הזה כעל הראשון, אבל ממש לא האחרון שיצא ממני, ואני מחכה לחלוק עם כולכם את המשך היצירה שלי בעתיד.
תודה רבה למי שקרא את כל זה, אוהב את כולכם.
