עצרתם לחשוב אילו עוד משמעויות יש לתהליכי אימון?
אם אתם עומדים מול הצעד הזה, וחשבתם להתחיל תהליך אישי או קבוצתי, תדעו שזה צעד אמיץ כי אתם לא בורחים מהקושי אלא מתמודדים איתו - פיזי, מנטלי ורגשי.
ואם אתם כבר שם, אז תעצרו רגע ותגידו לעצמכם - ״תודה״.
ותודה גם למאמן שלכם,
טנקס אלוף @omerbejach ✨️
התקדמות לא תמיד נמדדת במספרים או במטרות ספציפיות שאנחנו קובעים לעצמנו.
לפעמים היא רק* היכולת לקבל את עצמנו בכל מצב.
כמו באימון גם בחיים אנחנו מתמודדות עם אתגרים – פיזיים ומנטליים,
איך אנחנו בוחרים להתייחס אליהם?
האם אני נותנת להם את הכוח להכתיב לי את הדרך?
זו הזמנה להתבונן בדרך שעשיתםן, ולשים לב לא רק לשינויים הפיזיים, אלא גם לתודעתיים.
כי התקדמות לא תמיד תיראה בקווים ישרים, אבל היא תמיד תהיה שם, אם רק תבחר.י לראות.
מתקדמת לי בקצב שלי,
ושמה את הלב בכל צעד.
תודה ליכולת לחלוק רגעים עם בגד ממוחזר של ברויירז שאני ממש ממש אוהבת @broyerz 🌹
אימון הוא רק ההתחלה,
גוף בריא זה חשוב, אבל מה יש מעבר לזה?
במשך שנים חקרתי תנועה, התנסיתי באימונים שונים, בשיטות אימון שונות, ולאורך הדרך הבנתי שתנועה היא שער לעולם רחב יותר - של מודעות וחיבור.
דרך הגוף אפשר לגלות דברים עדינים שכמעט בלתי נראים, שעוברים לפעמים בתת המודע דרך המערכת העצבית כמו זיכרון סומטי, רגשות, דפוסים והרגלים.
וזה בדיוק מה שאני גם מתכוונת לחלוק.
אז אם גם את.ה במסע התפתחות ורוצה לגלות איך תנועה יכולה להיות כלי לשינוי - אני כאן בשבילך.
איך התנועה שינתה אותי?
זאת ועוד אשתף בהמשך😊
נעים לי להתוות דרך בצורה יותר אקולוגית עם בגד ממוחזר של ברויירז @broyerz 🌹
#תנועה #ריפוי #מודעות #התפתחות #מרחב #חקירה
אירוע הגיוס הבא שלנו יוצא לדרך!
עד כה המסיבות גיוס שלנו היו ברוח האקסטטיק
אווירה של חופש, מוזיקה מגוונת, הביטוי התנועתי
ואנחנו אוהבים את זה. מאוד.
מצאנו דרך חדשה לשמר את זה
וגם לעשות את זה, קצת אחרת
מתרגשים להזמין אתכם למהדורה הראשונה של
Ecstatica: Back to the roots
חוזרים לשורשים של האקסטטיק דאנס המסורתי
מעגל פתיחה, חימום ויציאה למסע מוזיקלי
עם קווים מנחים ברחבה. ללא אלכוהול, דיבורים והסחות דעת
We get high on the music 🎵
נמשיך גם ליצור את קו המסיבות שלנו
פשוט.. לא הפעם 😉
כרטיסים בביו ☝🏽
ישבתי לכתוב לכם סיפור,
ובסיפור שלי אני מחפשת ומוצאת בתים.
ומהו בית בשבילי? שאלתי,
הוא לא מקום, אלא תחושה, עניתי.
זו הידיעה העמוקה שאני יכולה להרפות מכל תפקיד או מסכה שאי פעם אחזתי, ועדיין להיות רצויה ואהובה.
כשהבנתי שאני מחפשת תחושה של בית, ולא בית פיזי, כל הקשרים בחיי השתנו.
מעטים האנשים שנשארו לצידי מהתיכון, מהצבא או מלפני, ועדיין אני רוויה בא.נשים סביבי שאני מרגישה איתם הכי בבית,
אחים ואחיות,
התמזלתי.
הישות של שבט אקסטטיקה היא אחד הקשרים המשמעותיים שלי בשנה וחצי האחרונות.
היא מעניקה לי כל כך הרבה הזדמנויות, לקבל ולתת.
היא מעניקה לי כל כך הרבה שיעורים רוחניים וחומריים.
והיא יוצרת בתוכי חיבור לאינסוף באופן הכי עמוק שיכול להיות.
זה מתבטא ברגעים הקטנים ברחבה, בהם אני מסיטה את הראש למעלה וקולטת את הליפה המוארת, ויודעת בתוכי כמה הליפה הזאת עברה, כמה אנרגיה הושקעה בה, כמה רגעים מתוקים קרו סביבה, כדי שתהיה כאן חלק.
החיבור לאינסוף מרגיש לי בבית,
וככה גם האירועים שאנחנו עושים.
זאת הרחבה שממנה אני יוצאת ואליה אני חוזרת.
הרחבה של אקסטטיקה.
_____________
21.02, יום שבת, מדליקים שוב את הרחבה וחוזרים לשורשים 🌳 לינק בביו 🎟️
תלותיות מאוזנת מהי?
✨כששני גופים תומכים זה בזה נוצרת משמעות✨
תלותיות היא מושג שהתרחקתי ממנו שנים.
בעיקר בתוך מערכות יחסים.
קישרתי אותו לאובדן עצמאות, לבלבול גבולות, למצב שבו מישהו נסמך יותר מדי עד שנעלם.
עם הזמן הבנתי שהבעיה לא הייתה בעצם התלות, אלא בצורה הלא מודעת שבה היא מתרחשת.
תלותיות לא מדוברת או לא מוסכמת, כזו שמסתתרת מאחורי אידיאלים של “חוזק” או “עצמאות”.
בחיים עצמם יש תלותיות כל הזמן.
לדוגמה: כשאני נכנסת לתהליך מקצועי עם אדם אחר כמו אימון או עבודה משותפת של עיצוב, אני תלויה בכך שהוא יהיה נוכח ואחראי.
אם הוא לא מגיע, לא עומד במילה שלו או לא באמת קשוב - משהו בי ״נופל״, לא ממשית אבל רעיונית.. הזמן מתבזבז, האמון נפגע וההתקדמות נקטעת.
ובכל זאת, אני בוחרת להיכנס שוב ושוב למצבים כאלה; לא כי אני חלשה, אלא כי שיתוף פעולה מחייב מידה של תלותיות.
אין באמת דרך לייצר משהו משותף בלי להסתכן בכך שהאחר לא יהיה שם ברגע האמת.
בקונטקט זה נעשה דרך הגוף.
התנועה מזמינה להיתלות זה בזה, להעביר משקל ולהסכים לכך שהיציבות שלי מושפעת מהנוכחות של מי שמולי; ואם הוא לא שם אני עלולה באמת ליפול.
ובדיוק כאן מתבהרת עבורי ההבחנה:
זו לא תלותיות שמוחקת אותי, אלא כזאת שמתקיימת מתוך בחירה, מודעות והסכמה הדדית, ויש בה אחריות של שני הצדדים.
במערכות יחסים - המשמעות שנוצרת כששני גופים תומכים זה בזה אינה הרומנטיקה של החיבור, אלא ההכרה הצלולה בכך שלחיות יחד, בכל צורה, דורש אומץ להיות תלויים זה בזה מבלי לאבד את עצמנו.
לעשות את שינוי התפיסה הזה מאישיות שנשענת על עצמה - להסכמה להישען גם על האחר - זה תהליך.
מאחלת לנו לצעוד בו בהכרה, באחריות ובחירה הדדית 🫂
פיס,
שלום🤍
כשאת עושה ארט מכל הלב לאירוע של חברות שלך 💕✨
@yasmin_yoga_movement @stav_wonder ererer
לראות את האמנים והאמניות שאני כל כך מעריכה ואוהבת מנגנים בתשוקה בעמדה שיצרתי - מילא אותי בהרבה רבדים❤️🔥
החיוך לא ירד מהפנים, והפידבקים הרימו לי להמשיך לעוף 🦅
תודה על הזכות להיות חלק ממסיבת פסטיבל, אירוע שני ברציפות שאני מעצבת✌🏻🙏🏼
נתראה בא@mesibat_festival ivalivalival תעקבו כדי להישאר מעודכנים❤️
‘Up-Side-Down’
זו הסדנה שאעביר ביום שישי בפסטיבל ׳המעבר׳.
ללמוד לעמוד על הידיים זו מטרה נהדרת,
ומה עם ללמוד ליפול מהן?
אחד התרגולים שלנו יהיה איך לנוע עם תנועה של נפילה.
מה מחזיק אותי לא ליפול?
מה השתחרר ברגע שהסכמתי ליפול?
ומי אני כשאני נופלת?
גם תינוק נופל מאות פעמים לפני שהוא נעמד יציב,
כי נפילה היא חלק הכרחי בדרך אל ההתקדמות,
אז בואו ניתן לזה מקום ונלמד לקבל את האינפורמציה שמגיעה מתוך התנועה הכל כך חכמה הזאת 🌬️
מתראים בקרוב ✨
כרטיסים אצלי בביו - קוד קופון ישלח למבקשים 🤍
מכירים את זה שנפתחת בפניכם דלת חדשה?✨
׳מעבר למיקו׳ זו בדיוק אחת הדלתות שנפתחו בפניי, ואני קפצתי על ההזדמנות עם סיבוב על המתח (סרטון המחשה בסוף).
בחודשים האחרונים אני עמוק בתוך הארט והעיצוב🎨
אני מגלה כמה אני נהנת מהפרטים הקטנים, מצבע שפותח את הלב, מקריסטל שמשרה אנרגיה נעימה, מנר שמאפשר לנוח; ואיך בכללי מרחב מעוצב תומך בהחזקת טקסיות וקדושה.
כל פעם אני מתרגשת מחדש מהיופי ומהמשחק שהיצירה מאפשרת לי, והאמת שיותר מכל אני נהנת לגלות את עצמי דרכה 🪞🌹
לצד לפיד עיצוב המרחב,
אני מגיעה הפעם גם כדי להעביר סשן תנועה מתוך הטרנספורמציה שלי.
הרקליטוס אמר: ״הדבר היחיד שקבוע בחיים הוא השינוי״.
*ואני בכלל חושבת לעצמי שכל אחד ואחת מאיתנו הם התגלמותה של טרנספורמציה אינסופית.
**בפעם הבאה שישאלו אותי מה אני - אני רוצה לענות: ׳טרנספורמציה׳.
ורגע בחזרה אל העבר, לתחילת הפסקה ולמעבר,
אני מגיעה להעביר סשן תנועה.
כזאת שכבר אולי מוכרת לכם כי נתקלתם בה (משקל גוף, מוביליות, כוח, יציבה, גמישות) אבל הפעם מתוך נקודת מבט חדשה וסקרנית 🌀
נלמד להקשיב לגוף גם שהוא לוחש,
לשים לב לכיווץ ולהרפיה שמתרחשים עמוק בפנים,
לתיבות הנשימה והתנועה,
לפטרנים שחוזרים על עצמם,
לתחושות הפיזיות,
ולרגשות שעולים.
אנחנו נכנס למעבדת מחקר גופנית שבה נפגוש את עצמנו 🔍
לאורך החיים שלי הגוף היווה עבורי אדמה טובה ובטוחה; והפעם אני מגיעה בתור אדמה כדי להזכיר לכם את זה 🪷
מקווה לראותך ❤️
וברור קרדיט לצלם המוכשר - @tarlanbenavi 📸
ברוכים הבאים אל תחושת הכישלון💥
לפעמים היא מכה בכזאת עוצמה עד שכל מה שנותר זה חלל מלא בהלקאה עצמית- ׳למה לא פעלתי אחרת?׳, ׳למה לא נתתי יותר מעצמי?׳, ׳למה אני לא עומד בציפיות שלי?׳, ׳אולי הציפיות שלי גבוהות מידי?׳, ׳אולי אני לא מספיק?׳..
גם אם במדד של מישהו אחר הייתי מעולה, אפילו מצוין, במדד שלי זה פשוט לא עבר חלק..
מכירים את זה?
באימון גופני זה דיי שכיח.
מי מאיתנו הצליח הכל ומיד על הפעם הראשונה?
העניין הוא כזה,
כישלון הוא שלב בתהליך ולא סופו.
בדיוק כמו כשל שריר שאנחנו שואפים להגיע אליו בזמן תרגול, כדי שהגוף ילמד לגייס עוד יחידות מוטוריות לפעם הבאה.
לצד הפן הפיזי,
יש את הפן המנטלי-את נקודת המבט שלנו.
כשאנחנו נוטים לשים את המילים ,כישלון, ו׳הצלחה׳ אנחנו יוצרים השוואה; השוואה שמוציאה אותנו מהרגע, מהנוכחות ומהחיבור לגוף וגורמת למאין תחרות פנימית בינינו לבין עצמנו.
אחד הדברים שיכולים לעזור להישאר ממוקדים ולא רק בתוצאה הרצויה, אלא גם ברגע-זה ביטחון; לסמוך על התהליך.
בכל תהליך יש עליות וירידות, רגעי התעלות ורגעי שפל, ובכולם יש לנו את הפוטנציאל וההזדמנות ללמוד ולחזור לתרגול עם מודעות חדשה ומפותחת יותר.
אז מכאן נובע, שכישלון זו הזדמנות לצמוח,
ואם אני לא מוותר על עצמי ועל הנוכחות שלי - אז אני ממשיך להתפתח באמת 🫶🏻
צילם וערך בצורה מופלאה: @uriyida ✨
